רודפים אחרי הרבה יותר מטבעת – לברון ג’יימס

התגעגענו. לגמרי התגעגענו. יותר מדי זמן עבר מאז סיום עונת 2013 ב-NBA, זמן בו נאלצנו לסבול את הזוועה שקוראת לעצמה אליפות אירופה, זמן בו ראינו את טוני פארקר מכניס את עצמו לדיון על מיהו האירופאי הטוב בכל הזמנים לצד דירק נוביצקי, וזמן בו התעסקנו יותר מדי בשאלה הרת הגורל איך זה שאבירם ברוכיאן עוד לא מצא קבוצה, אבל כל זה נגמר עכשיו. The dog days are over. משחקי טרום העונה כבר כאן, פתיחת הליגה בפתח. מעכשיו אפשר להתעסק בכדורסל, ולא סתם כדורסל, אלא הכדורסל הטוב ביותר שיש לכדור הארץ להציע.

כדי להתכונן לעונת 2013/14, שלטעמי צפויה להיות אחת מהמשובחות ביותר במילניום הנוכחי, נבחן את הסיטואציה של חמישה מהשחקנים הטובים בעולם. לפני שנדבר על כמות הקונטנדריות הלגיטימיות שמהווה כמעט שליש ליגה, לפני שנדבר על הדראפט הבא, שלא מעט נמושות לוטשות אליו עיניים בוהקות, כדי להבין את הפוטנציאל הנפיץ של העונה הזו צריך להסתכל על חבורת העילית של הליגה, על הסופרסטארים שמובילים אותה, שלכל אחד מהם יש את הקרב הפרטי שלו, מלבד הרצון הברור לזכות בטבעת. עבור חלקם מדובר בקרבות עזים מול ההיסטוריה האישית שלהם, עבור אחרים זהו הרצון לקבע את שמם בהיסטוריה של המשחק, ועבור אחרים זוהי פשוט עונת מפתח שתעצב בצורה דרמטית את הקריירה שלהם. חמישה שחקנים-חמש עולמות.

שחקן של פעם בדור. אולי. לברון ג’יימס

היחיד מבין החמישייה המדוברת הזו שבאמת מחזיק בטבעת אליפות הוא השחקן הכי טוב בעולם נכון לכתיבת שורות אלו, לברון ג’יימס. לכאורה לברון לא אמור להילחם בשדים נוספים אחרי שהסיר מעצמו סופית את תדמית הלוזר בשנתיים האחרונות, אבל האמת היא שככל שהאוויר למעלה הופך לדליל יותר, השדים הופכים לרבים יותר ומשמעותיים יותר. כי לאחר שסחף את מיאמי לאליפות שנייה ברציפות, כשבדרך הוא מוביל אותם לרצף הניצחונות השני באורכו בהיסטוריה, לברון ג’יימס נכנס לא רשמית לדיון על מיהו השחקן הטוב בכל הזמנים. וזה חתיכת שד להתמודד איתו.

העונה הזו צפויה לעזור לנו להבין הרבה יותר טוב את מקומו של לברון בראי ההיסטוריה. בעונה שעברה מיאמי נראתה בלתי שבירה ואליפות הייתה יעד מתבקש ואפילו די מובן מאליו, הרי רק לפני פתיחת הפלייאוף היו דיבורים על כך שמיאמי תזכה באליפות בסוויפים בק-טו-בק, אבל בפלייאוף חזינו בפגמים במכונה. מיאמי נחשפה בפוסט-סיזון מול סן אנטוניו, ובעיקר מול אינדיאנה בגמר המזרח, כקבוצה עם מגבלות, קבוצה שמתקשה להתמודד עם צמד גבוהים יעילים, שאין לה תחליף הולם לדוויין ווייד, ושתלויה המון בקלעי השלוש שלה. על אף כל זאת, לברון ג’יימס, עם עזרה גדולה מריי אלן, היה מספיק כדי לאסוף את הטבעת האחרונה.

העונה הזו הולכת להיות שונה מבחינת מיאמי. דוויין ווייד ממשיך להזדקן מרגע לרגע וכבר פיזר רמזים על חוסר שביעות הרצון שלו ממצב הברך שלו, השחיקה המנטאלית שמגיעה אחרי שלושה גמרים ברציפות צפויה להפריע לכל הסגל, גרג אודן רחוק מאוד מלהיות מניה בטוחה בכל הקשור לקרבות בצבע מול הרוי היברטים של הליגה, ומעל הכל, היריבות פשוט עלו רמה. אם בעונה שעברה מיאמי הייתה רמה אחת מעל הליגה, העונה אפשר לסמן לפחות 3-4 יריבות שמסוגלות להתמודד מול מיאמי שווה בשווה, לפחות ברמת הסגל. כשמסתכלים על כל המשתנים הללו מבינים יותר ויותר שהשובר שוויון היחיד שמיאמי מחזיקה מול שאר הקונטנדריות בליגה הוא לברון ג’יימס.

פול ג’ורג’ ושאר היריבים מגיעים מוכנים יותר לעונה הזו

אליפות זה היעד הברור שאליו לברון מכוון העונה, אבל יש כל כך הרבה דברים נוספים שנלווים לריצה הזו של לברון אחרי הטבעת השלישית, ורובם קשורים בשושלת שלו ובמקומו בהיסטוריה. אליפות שלישית ברציפות, עם קבוצה תשושה וסייד-קיק מזדקן מול הכוחות העולים במזרח תכניס את לברון לרשימה של הגדולים באמת. יהיה אפשר לדבר על שחקנים כמו כרמלו אנתוני וקווין דוראנט כנפגעי לברון, כפי שמדברים על צ’ארלס בארקלי כנפגע מייקל ג’ורדן או על ריק אדלמן כנפגע פיל ג’קסון. לברון ג’יימס נמצא כרגע בגבעת ההצלחה אחרי שתי אליפויות, אבל אליפות נוספת העונה תעלה אותו להר האגדות.

את כל זה לברון יצטרך לעשות בזמן שמכל כיוון יתחילו להישמע רחשים על קיץ 2014, בו יש לו אופציה להשתחרר מחוזהו. לברון לא הצהיר עדיין שהוא ישתמש באופציה, ומנגד לא הבהיר שהוא נשאר במיאמי ב-2015. האספקט הזה רק מוסיף עוד משתנה למשוואה והדרך בה לברון יתנהל לקראת הקיץ, האם הוא ילמד מטעויות העבר שלו, האם הוא יפעל בדרך פחות מגלומנית מאשר בפעם הקודמת שהוא סיים חוזה, תעזור לנו להבין כמה הוא התבגר והאם הוא מוכן להיכנס למועדון של הגדולים באמת.

ווייד יוכל להמשיך להיות סייד-קיק יעיל ללברון?

אם משהו אחד הוכח מעל כל ספק בשנים האחרונות הוא שלברון ג’יימס הוא לא סופרסטאר טיפוסי. הוא לא ווינר מובהק כמו מייקל ג’ורדן, אבל הוא גם לא צ’וקר כמו קארל מלון. ההופעות האמביוולנטיות שלו בפלייאוף בתוך משחקים או אפילו בתוך רבעים גרמו לנו להבין שהוא לא זה ולא זה. הוא פשוט לברון, וזה אדיר שהוא כזה, כי הוא מכניס אנושיות לתוך דמות הכוכב הזה. אולם העונה אנו נזכה לראות את לברון בסיטואציה שמזכירה טיפה את הסיטואציה של ג’ורדן של 1998, שהגיע עם קבוצה מזדקנת ועייפה מנטאלית לגמר מול קבוצה שעל הנייר הייתה יותר טובה. חוסר האנושיות, לכיוון הטוב, של ג’ורדן נחשף באותה סדרה ובגיים 6 בפרט. העונה יש תחושה שכדי שמיאמי תחגוג ת’ריפיט, לברון יצטרך למצוא את החלקים הלא אנושיים שבו ולספק תצוגות מדהימות באופן קונסיסטנטי. וזה יכול להיות כרטיס הכניסה שלו לרמה של ג’ורדן ומג’יק ובירד.

לברון עוד מעט בן 29, הוא מתחיל את העונה ה-11 שלו בליגה, הוא כרגע בשיא הקריירה שלו. אם יש איזשהו זמן בו הוא יכול לקעקע את מקומו בהיסטוריה לצד הענקים הללו, זה עכשיו, זה העונה הזו. הרי כל חתיכות הפאזל הסתדרו כמו שצריך כדי לייצר סיטואציה קשוחה. היריבות התחזקו, החברים עייפים, תחושת השובע מתחילה לבעבע. זה הזמן שלך להדהים אותנו, לברון. אנחנו כבר לא יכולים לחכות.

#מייקלגורדן #דווייןווייד #רייאלן #קרלמלון #לברוןגיימס