קונטנדרית בשבוע: שיקאגו בולס

תכלס, זה לא הזמן לדבר על NBA. עכשיו זה הזמן של ה-NFL, ולמתעקשים באמת, זה הזמן לדבר על המונדובאסקט. אבל פוטבול זה טעם נרכש, ומה לעשות שאני עדיין לא מצאתי את הזמן לרכוש אותו, ואת הטורניר הזה של פיב”א פשוט כואב לי פיזית לראות, לא רק בגלל רמת הכדורסל, אלא בעיקר בגלל כל מה שמסביב. כל הארגון, היציעים הריקים, השיפוט התמוה, חוסר ההירתמות של הכוכבים הגדולים. כל אלו השאירו אצלי בור גדול בחלק של המח שלי שנהנה מספורט ומכדורסל.

ומה עושים עם בור שכזה? נכנעים לזוועות המונדובאסקט? מנסים לפענח סוף סוף את חוקי הכדור האליפסי? מה פתאום. עם בור שכזה חוזרים למקורות, חוזרים לליגה הטובה בעולם, ומתחילים להתכונן לעונה הבאה.

ומה כל כך מיוחד בעונה הזו שאנחנו הולכים להתכונן אליה? המיוחד הוא שזו עונת מבחן עבור לא מעט קבוצות, לא מעט שחקנים, לא מעט מאמנים. אם בעונה שעברה יכלנו לסמן רק 3-4 שחקנים שעבורם זוהי עונה מלאת רבדים ומשמעויות, בעונה הזו אפשר לסמן לפחות 5 קבוצות כאלו. זה לא סתם שרוב השחקנים הגדולים בליגה ויתרו על המונדובאסקט, זה לא רק העובדה שהשחקנים הללו, הלברון ג’יימסים והקווין דוראנטים, עייפים מתלאות העונה הקודמת, זו לא רק העובדה שהטורניר הזה אטרקטיבי בערך כמו חוקן, וזה לא רק ההרתעה שיצרה הפציעה המחרידה של פול ג’ורג’, זה גם, ואולי בעיקר, הרצון של השחקנים הללו לבוא מוכנים לעונה הבאה, עונה שבה הרבה מאוד קבוצות מגיעות במצב צבירה שונה, וכמו תמיד, כשמצבי צבירה שונים נפגשים, דברים מופלאים יכולים לקרות.

בשבועות הקרובים, עד פתיחת הליגה, אנו נתחיל לבחון את הקבוצות הללו עם זכוכית מגדלת קצת יותר גדולה מזו שבחנו אותן עד עכשיו. אנו נתחיל לסמן מיהן הקונטנדריות של 2015? כמה ריאלי הסיכוי שלהם לתואר ומה עוצר בעדן מללכת עד הסוף? זה הזמן שלנו לבדוק את זה, להעלות את השאלות שמתחילת נובמבר יתחילו לקבל תשובות, ואין דרך טובה יותר להתחיל מהקבוצה שהשחקן המוביל שלה, דרק רוז, והקריירה שלו הן סימן שאלה אחד גדול, שיקאגו בולס.

את העונות האחרונות של שיקאגו אפשר לתאר כמו משפחה שרואה טלוויזיה עם אנטנה, והכל הולך חלק, עד שהאנטנה נשברת והקליטה נדפקת. כבר שנתיים שהמשפחה הזו מנסה למצוא דרך להחזיק את האנטנה כך שהקליטה תחזור, ובעונה שעברה אפילו הייתה קליטה ל-10 משחקים תמימים לפני שהיא קרסה שוב, אך העונה נראה שהבולס נחושים להחזיר את הקליטה לצמיתות. נראה שהם נחושים למצוא את הנקודה בה הם יוכלו רק לשים את האנטנה במקום ולדעת שהכל יהיה בסדר.

השאלה הגדולה שמונחת בפני שיקאגו העונה היא האם הפעם זה יצליח? האם הפעם הברכיים של דרק רוז יחזיקו מעמד? האם, בלי קשר, הסגל מספיק חזק כדי להתמודד על המקום הראשון במזרח? האם פאו גאסול יראה כמו פאו גאסול של הלייקרס בשנתיים האחרונות או כמו פאו גאסול של המונדובאסקט? יש הרבה שאלות, מן הסתם, אבל הכל חוזר לשאלה אחת גדולה. האם זה יחזיק?

[poll id=”4″]

את ה”זה” הזה קצת קשה להגדיר. אפשר היה להרגיש אותו אולי בכל פעם שדרק רוז חדר לסל במהלך המונדובאסקט, כאשר מדי פעם הוא הצליח להשתלט על הגוף שלו ולתת מהלך שהזכיר לנו את ימי הקליטה היפים של האנטנה. אפשר גם להרגיש אותו כאשר רוז פתאום נופל ארצה סתם כך, והלב יורד לתחתונים במחשבה שהנה, זה עוד פעם מתחיל. ה”זה” של שיקאגו הוא מאוד שברירי, הוא מאוד אמורפי, וזו אולי הסיבה המרכזית שעל אף שהם מועמדים לגיטימיים לאליפות, לבטח אליפות המזרח, קשה לראות את זה קורה.

לפני שנגיע ללמה קשה לראות את זה קורה, נסביר אולי למה זה כן יכול לקרות. זה כן יכול לקרות כי לבולס יש את טום ת’יבודו, מאמן ההגנה הטוב בעולם. יש להם את ג’ואקים נואה, שחקן ההגנה של העונה שעברה ואול-סטאר כבר שנתיים ברצף. יש להם את טאג’ גיבסון וג’ימי באטלר, שני שחקנים שהקבוצה בחרה בדראפט וכבר החלו להניב דיבידנדים בשנים האחרונות. יש להם את טוני סנל ודאג מקדרמוט, עוד שני צעירים שהקבוצה בחרה בדראפט בשנתיים האחרונות שנראו נהדר בליגת הקיץ. יש להם את ניקולה מירוטיץ’, הפרוספקט הכי גדול שיצא מאירופה בשנים האחרונות. יש להם את פאו גאסול, שלפי המונדובאסקט, נראה מוכן לחזור למקומו הטבעי כאחד הביג-מנים הטובים בליגה. יש להם שחקני רוטציה איכותיים כמו מייק דאנליבי וקירק היינריך וארון ברוקס. יש להם מסורת של קשיחות ומשחק אגרסיבי, מה שמנצח משחקים חשובים. יש להם את הקליפ הפנטסטי הזה שמגיע לפני הצגת השחקנים, ויש להם את רוז. בעקרון, יש להם את כל מה שצריך כדי ללכת עד הסוף.

עם זאת, הגיע הזמן קצת להיות ריאליים. שיקאגו של העונה עדיין בנויה ותלויה ביכולת של רוז לחזור לעצמו. עדיין אין להם תחליף אליו בקו האחורי, ולמרות שהקו הקדמי שלהם הוא ביי-פאר הכי טוב בליגה עם נואה, גיבסון, גאסול, מירוטיץ’ ואפילו מקדרמוט בקונסטלציה מסוימת, הם עדיין יתקעו במידה והברכיים של רוז שוב יקרסו.

מעבר לכך, צריך להיזכר שגם כאשר רוז היה בשיאו, אי שם ב-2011, כאשר זכה בתואר ה-MVP, הוא נעצר ע”י לברון בגמר המזרח. כמובן שהרבה דברים השתנו מאז, אבל אולי בעצם לא כל כך. לברון מגיע שוב עם קבוצה חדשה בעונת בכורה, כמו אז עם מיאמי, ושיקאגו עדיין תלויה ברוז. באותה עונה, במאני טיים, הבולס הלכו עם רוז ולברון עצר אותו פעם אחר פעם. יש לנו נטייה לזלזל באותה עונה של לברון במיאמי בעקבות ההיחנקות שלו בגמר מול דאלאס, אבל עד אותו גמר, גם בגמר המזרח מול הבולס וגם בחצי הגמר מול הסלטיקס, הוא היה פשוט פנומנלי.

עם כל החיזוקים והשפצורים שהבולס עשו בסגל שלהם, עם כל הגאסולים המירוטיצ’ים, עדיין כשיגיעו רגעי הקלאץ’, סביר להניח שהכדור יהיה שוב בידיים של רוז, וסביר להניח שלברון יהיה שוב מולו, ובמקרה הזה העליונות של הקו הקדמי של הבולס על זה של הקאבס (עוד נגיע לזה במהלך ההכנה לעונה) כבר לא ישנו. אז נגלה אם “זה” חזר, או אם “זה” אף פעם לא היה באמת. כרגע קשה מאוד לשפוט את רוז לפי היכולת שלו במונדובאסקט מכיוון שזו שיטה אחרת והגנות אחרות ושחקנים אחרים לקבוצה, אבל קשה להגיד שהיכולת שלו שם מעודדת יותר מדי. למעשה, מלבד הסרת חלודה של שנתיים וכמה רגעים נחמדים מול סלובניה, לא היה יותר מדי מה להתרשם מהיכולת של רוז בטורניר.

בנוסף, יש את משתנה הת’יבודו בכל המשוואה הזו של הבולס. בשנים האחרונות ראינו את ת’יבס מותח את הסגל שלו עד קצה גבול היכולת עם חלוקת דקות נדיבה עד כדי מוגזמת לשחקנים הבכירים שלו. בעונה הרגילה זה הופך את שיקאגו לקבוצה שאף אחד לא רוצה לפגוש, כי היא משחקת באינטנסיביות רצחנית, אולם בפלייאוף האחרון ראינו את הצד השני של המשוואה. כאשר שיקאגו נאלצה להעלות את הרמה שלה מול וושינגטון, לא היה לה עוד הילוך. הם הוציאו את כל המיץ שלהם בעונה הרגילה, והוויזארדס חיסלו אותם ב-5 משחקים בלי יותר מדי צרות.

כך שמעבר לכל שאלת רוז ואיך הרוסטר משופע הביג-מנים הזה יסתדר, יש גם את שאלת ת’יבודו, ואיך הוא מתכונן לשנה הזו, שגם עבורו תהיה סוג של עונת מבחן. זו תהיה עונה שתכריע האם מדובר באמת במאמן דגול, שיודע לא רק לבנות תלכיד הגנתי כמעט מושלם אלא גם לנהל רוטציה ביעילות ולפתח שחקנים מקצה הספסל, או שמדובר במאמן הגנתי טוב, טוב מאוד אפילו, ותו לא.

על הנייר, הבולס הם קונטנדרית, ובמחשבות של כולנו, דרק רוז הולך להתעופף בצבע, ג’ואקים נואה הולך לחסום כל מה שזז וההגנה של הבולס תשמור קבוצות על 50 נק’ למשחק. במציאות, הדברים הולכים להיראות אחרת ומשהו באמת מדהים יצטרך לקרות כדי שהבולס באמת יגיעו לרמה הזו שאנו חושבים שהם שייכים אליה. החדשות הטובות הן שהמזרח כל כך חלש שיש סיכוי לא רע לראות את המשהו המדהים הזה באמת קורה. רק שהאנטנה לא תישבר שוב.

#דרקרוז #שיקאגובולס #פאוגאסול #גואקיםנואה #טוםתיבודו