קשה להאמין שהפיטורים של אייברי ג’ונסון מברוקלין בסוף השבוע האחרון הפתיעו מישהו וגם לא נראה לי ששחרורו של מייק בראון מהלייקרס בתחילת השנה הפיל אותנו מהכסא. המועמד הבא לאיבוד מקום פרנסתו הוא דוק ריברס, מאמן הסלטיקס, שזכה לגיבוי מדני איינג’. בעולם שלנו, כשאתה מקבל גיבוי, או שאתה בדרך החוצה או שאתה ניר קלינגר.
הגנרל הקטן ובראון הם מאמנים עם קבלות שזכו בתואר מאמן העונה בעבר (ג’ונסון בדאלאס ובראון בקליבלנד) וכשמצרפים לבלאגן הזה גם את עזיבתו של ג’רי סלואן מיוטה בעונה שעברה וסאגת פיל ג’קסון אחרי פיטורי בראון בלייקרס, מקבלים תמונה מאוד מעניינת וקצת מטרידה לגבי מעמד המאמן ב-NBA.
המעמד של המאמן באמריקה שונה מאוד מזה של המאמן באירופה. דבר ראשון, מאמן ב-NBA הוא קודם כל מנהל משחק. מלבד מחנה האימונים בתחילת העונה, כמעט ואין לו זמן לאימונים אפקטיביים במהלך העונה הרגילה, בניגוד למאמנים באירופה להם יש, בקבוצות הגדולות בלבד, 2 או 3 משחקים מקסימום בשבוע. הדבר השני בו נבדלים מאמני היבשת הישנה מהיבשת של קולומבוס הוא העובדה שהמאמן האירופאי הוא בראש שרשרת המזון, בעוד ב-NBA המאמן הוא חוליה מתחת לג’נרל מנג’ר. בעוד הג’נרל מנג’ר הוא שמכתיב מדיניות לקבוצה, מקבל החלטות על טריידים והחתמת שחקנים, עבודתו של המאמן מתנקזת למגרש בלבד, לנצח משחקים. באירופה לא נדיר לראות מאמנים ששולטים בקבוצה שלהם כמו דיקטטורים (אובראדוביץ’ בפנא, מסינה בצסק”א), ושהמושג פיטורים רחוק מהם כמו עומרי כספי ו-MVP.
מה זה אומר על יכולת הצלחתו של דייוויד בלאט אם וכאשר יגיע לליגה הטובה בעולם, אחרי שבעונה שעברה ראינו אותו מתאונן על כמות המשחקים בליגה האדריאטית ולאור הקונפליקטים המתמשכים שלו עם הסו-קולד ג’נרל מנג’ר של מכבי, דני פדרמן? יהיה מעניין לגלות.
בחזרה לענייננו. אחרי פיטורי מייק בראון, הלייקרס רצו בחזרה את פיל ג’קסון. הם ידעו שהזן מאסטר הוא אולי היחיד שיכול לקחת את החבורה המבולבלת שרצה בסטייפלס סנטר ולהפוך אותם לקבוצה. ג’קסון קרא את המפה ואמר להנהלת הלייקרס שהוא חוזר רק עם סמכויות מקיפות, שכוללות מעורבות בהחלטות ניהוליות, בדומה לפט ריילי במיאמי. הסוף ידוע לכולם. הלייקרס החתימו את ד’אנתוני וההסתערות על ראשות המערב מבוששת להגיע.
הסאגה הזו עם פיל ג’קסון מתמצתת את כל הסיפור בעצם. ג’קסון לא היה מוכן לחזור לכסא המאמן המרופד במיוחד שלו רק בשביל להתרוצץ שוב ביוטה, מילווקי, קליבלנד, ממפיס ושאר היבשת. הוא רצה להיות בראש הפירמידה. הוא רצה להפוך את התבנית לפיה הכדורסל באמריקה עובד. אם הלייקרס היו הולכים על זה, זה היה חסר תקדים ומרתק באותה מידה, במיוחד כי מדובר בג’קסון. העובדה שהלייקרס ויתרו מחזירה אותנו לסוגייה הזו של מעמד המאמן.
המושג מאמן טוב קיבל משמעות שונה עם השנים. כמו שאנחנו אומרים שכדי ששחקן מסוים ימצה את הפוטנציאל שלו הוא צריך להיות בסיטואציה מסוימת, כך גם המאמן ב-NBA חייב את הסיטואציה המושלמת כדי לפרוח. מכיוון שברוב המקרים אין לו שליטה על השחקנים שישחקו עבורו, וביום בהיר אחד יכול להיות שאייזאה תומאס פתאום יהיה הבוס שלו, המאמן זקוק לטיפת מזל הרבה יותר משכל.
בואו נשלח שוב את דוק ריברס למיטת הניתוחים. ריברס היה מאמן העונה באורלנדו של טרייסי מקגריידי בתחילת העשור הקודם אך היה שותף מלא לדעיכה האומללה של הסלטיקס עד 2007 (המאזן השני הכי גרוע בליגה). עם זאת, כשקיי.ג’י וריי אלן נחתו בעיר השעועית והסלטיקס הפכו מנמושה לאלופה ואז לקונטנדרית קבועה, ריברס נחשב לאחד המאמנים הטובים ומוערכים בליגה. לעומת זאת, העונה ריברס לא מצליח לממש את הפוטנציאל של הסגל הסביר פלוס פלוס שלו, ומעמדו מתחיל להתערער.
מנגד, בואו נסתכל לרגע על ריק אדלמן, מאמן המינסוטה טימבר-וולבס. לזאבים כרגע אין יותר מדי סיכוי לקחת אליפות ואם הם יגיעו לפלייאוף במערב הרצחני זה יהיה הישג כביר עבורם, אבל כל מי שראה את הקבוצה הזו משחקת בשנתיים האחרונות יודע שאדלמן עושה שם קסמים, בדיוק כמו שעשה בסקרמנטו לפני עשור. למרות העובדה שהוא מאמן ענק ושתחתיו ניקולה פקוביץ’ (!) הפך להיות מועמד לגיטימי (!!) לאול-סטאר (16.1 נק’ ו-8.3 ריב’, שזה נתון מדהים כשאתה משחק ליד קווין לאב), לאדלמן אין טבעת אליפות ואפילו אין לו את תואר מאמן העונה להתרברב בו. מה זה אומר? שריברס מאמן יותר טוב? שאריק ספולסטרה, מאמן האלופה המכהנת, מאמן יותר טוב?
אין פה נכון ולא נכון. יש עניין של סיטואציה ועניין של מסגרת. מאמן ב-NBA, הרבה יותר מבאירופה, הוא קורבן של נסיבות. הניגוד בין מידת ההשפעה שלו על המגרש למידת ההשפעה שלו מחוץ למגרש הוא לא הגיוני, והפיטורים האחרונים של אייברי ג’ונסון מוכיחים זאת. ג’ונסון קיבל קבוצה כשרונית מאוד מבילי קינג, אבל לא כזאת שהוא היה בונה. בחזונו ג’ונסון רוצה סטרץ’ פור כמו שהיה לו בדאלאס עם נוביצקי ורכז שהוא רכז ולא קומבו-גארד משוכלל כמו דרון וויליאמס. הוא לא ידע איך להשתמש בכלים שקינג נתן לו, והעובדה שג’ונסון לא היה החתמה של קינג לא נתנה לו יותר מדי סיכוי להישאר.
בסופו של דבר, עם הכח ההולך וגדל של השחקנים בליגה והעובדה שהג’נרל מנג’ר הוא הבוס, ההשפעה של המאמן על העולם שמסביבו היא הרבה יותר קטנה ממה שאנחנו רוצים לחשוב. עכשיו אולי הדרישות המופרזות, כביכול, של פיל ג’קסון נראות לנו יותר הגיוניות. כי מי מבטיח לו שבמקרה שקובי נפצע והלייקרס מפסידים 7 ברצף, הוא לא ידדה ללשכת האבטלה?
Comments