ללקק את האצבעות: ניתוח הפיינלס

סן אנטוניו ספרס – מיאמי היט

מאזן עונתי – 1:1. בטח לא תופתעו לשמוע ששני המשחקים הסתיימו בבלו-אאוטס, פעם אחת של מיאמי באמריקן אירליינס ארנה, פעם שנייה של הספרס בטקסס.

רקע – מה? באמת צריך להזכיר כאילו? עד היום השכנים שלי מלמעלה מתאוששים מצעקות ההלם שלי ב-6 וחצי בבוקר כשריי אלן קבר את השלשה ההיא בגיים 6 של הפיינלס בשנה שעברה.

לראשונה מאז שיקאגו ויוטה בסוף שנות ה-90, אנחנו מקבלים שחזור של סדרת גמר שנה שנייה ברציפות (בוסטון והלייקרס גם התמודדו פעמיים בפרק הזמן הזה, אבל לא ברצף), והשחזור הזה נותן לנו הזדמנות לראות מה השתנה ולקבל קצת פרספקטיבה לגבי סדרת הגמר ההיא, שכבר הפכה לאגדית.

הספרס מקבלים הזדמנות לנקמה מתוקה, נקמה עליה גרג פופוביץ’ ושחקניו חולמים מאז שלברון ג’יימס ניצח אותם בגיים 7. נקמה מתוכננת היטב שכללה מנוחה מדוקדקת של כל שחקני הרוסטר במהלך העונה, שכללה ניסוי של כמעט כל חמישייה אפשרית למקרה בו הספרס יצטרכו לשנות סגנון משחק, שכללה פיתוח סגנון משחק מהיר יותר (במשחקים של הספרס בפוסט-סיזון הנוכחי יש בממוצע 96.1 פוזשנים למשחק, שיפור רציני לעומת 91.8 בפלייאוף הקודם). הספרס מגיעים עם אובר-מוטיבציה לעשות תיקון להפסד הטראגי של השנה שעברה, ונראה שהפעם, כאשר הם חמושים ביתרון הביתיות, הם מוכנים למשימה.

מנגד, מיאמי מתמודדת לא רק מול הספרס, אלא גם מול ההיסטוריה. ההיט הם הקבוצה הראשונה מזה קרוב ל-30 שנה שעלתה לפיינלס ארבע שנים ברצף, הם מנסים להפוך לקבוצה השלישית בלבד בעידן המודרני שמשלימה ת’רי-פיט. ההיט שמרו על עצמם מפציעות במשך כל העונה ואפילו האטו את סגנון המשחק שלהם (87.3 פוזשנים למשחק בפלייאוף, הכי נמוך מבין כל קבוצות הפלייאוף) כדי להימנע משחיקה פיזית של השחקנים שלהם. הם עשו זאת במודע, ואף במחיר של איבוד יתרון הביתיות, כדי להגיע מוכנים לרגע הזה. אולם כעת מגיע הזמן בו כפתור ה-ON צריך להיות דלוק באופן קבוע, השאלה היא האם ההיט מסוגלים לכך.

אנקדוטה נוספת לגבי הפיינלס הזה היא הדרך ששתי הקבוצות הללו עברו כדי להגיע לבמה הגדולה מכולן. מיאמי היא המתחרה מירוצים הזה שמרוצה מעצמו אחרי שניצח כמה מירוצים מול כמה נהגים סוג ב’, בזמן שבצד השני של היבשת התנהלו מירוצים במהירות גבוהה הרבה יותר. יהיה מעניין לראות האם לעובדה שהספרס עברו דרך ארוכה יותר (שיחקו 3 משחקים יותר מההיט בפלייאוף) וקשה יותר (מישהו זוכר את הסדרה מול דאלאס? זה מרגיש כמו לפני שנתיים) תהיה השפעה בסדרה הזו, ויהיה מעניין לראות איך מיאמי מתמודדת לראשונה בפלייאוף הזה עם התקפה מהשורה הראשונה.

בסופו של דבר, מדובר בשתי הקבוצות הטובות בליגה. מדובר בשתי הקבוצות עם מאזן הבית הכי טוב בפלייאוף, מדובר בכוכב הכי גדול ב-NBA מאז מייקל ג’ורדן מול הקבוצה הכי גדולה ב-NBA מאז השיקאגו בולס. בדרך כלל סרט המשך לסרט מוצלח לא עומד בציפיות. במקרה של מיאמי-סן אנטוניו, יש תחושה כאילו סרט ההמשך הולך להיות ברמה של “שליחות קטלנית”.

המצ’-אפ – בסדרה הזו יש סדרה של מצ’-אפים קריטיים, שכוללים כמובן את הביג-3 ממיאמי, וזה מתחיל עם כריס בוש מול טים דאנקן. אותו מצ’-אפ שגרג פופוביץ’ גזל מאיתנו בשניות האחרונות של גיים 6 בשנה שעברה, מהלך שעלה לו ביוקר רב. המצ’-אפ הזה מסמל למעשה שתי אסכולות שונות לתפקיד הביג-מן. דאנקן הוא הביג-מן הקלאסי, זה שיודע לעשות פוסט-אפ, שיודע לחסום בפיק-אנד-רול וזה שיודע איפה לעמוד בהגנה כדי שגם בגיל בו כמעט לא נשארה לו אתלטיות הוא ימשיך להיות עוגן הגנתי. בוש, לעומת זאת, הפך להיות העונה כמעט באופן בלעדי סקורר מבחוץ (יותר משליש מהזריקות שלו מגיעות משלוש, ובפלייאוף הוא קולע אותן ב-41% מרשימים).

המצ’-אפ הזה יגרור תופעות לוואי שילוו את הסדרה לכל אורכה. במידה ודאנקן יתעלל בבוש בצבע, זה יכניס את אריק ספולסטרה לבעיה. אין לו אף גבוה, גם לא כריס אנדרסן או יודוניס האסלם, שמסוגל להתמודד עם דאנקן ביעילות, כך שהרבה מאוד תלוי ביכולת של בוש להחזיק מעמד מול הביג פונדמנטל מתחת לסל. אבל לביג-מן של מיאמי יש גם תפקיד קריטי בהתקפה. כל עוד בוש ירחיק את דאנקן מהסל של הספרס עם האיום שלו מחוץ לקשת, הצבע יהיה פתוח ללברון ג’יימס לחדור כאוות נפשו, במיוחד אם פופ יחליט לקצץ בדקות של טיאגו ספליטר לצד דאנקן כגבוה שני ולהעלות בחמישייה את מאט בונר/בוריס דיאו, מהלך שראינו אותו עושה גם בסדרה מול הת’אנדר וגם בסדרה מול ההיט בעונה שעברה.

המצ’-אפ הזה הוא יותר קריטי בצד של מיאמי בהתקפה. הספרס כמובן לא תלויים בלעדית בדאנקן כדי לייצר נקודות, ולהיט אין רים-פרוטקשן ברמה גבוהה, כך שלא משנה כמה בליצים ההיט יעשו בפיק-אנד-רול וכמה מלכודות הם ינסו לעשות על טוני פארקר בצידי המגרש, הספרס יצליחו להגיע לטבעת ברוב המקרים ויספקו את מנת הנקודות הרגילה שלהם, מכיוון שהם קבוצת התקפה הרבה יותר טובה מהקבוצות שמיאמי פגשה עד כה (כפי שניתן לראות במהלך הכדורסל המושלם בסרטון פה למטה).

כך שמיאמי תהיה חייבת לנצח את הסדרה הזו בהתקפה, וכדי שזה יקרה, בוש יהיה חייב להיות דומיננטי ועקבי מבחוץ, כדי שההיט ימקסמו את לברון ג’יימס ואת השיטה שלהם, ופה אנחנו מגיעים למצ’-אפ הקריטי השני והשלישי בסדרה הזו. קוואי לאונרד מול לברון ודני גרין מול דוויין ווייד.

נתחיל מהמצ’-אפ בין ווייד לגרין. הדבר הכי טוב בכך שלספרס יש יתרון ביתיות בסדרה הוא שמובטחים להם ארבעה משחקים טובים מצד דני גרין. ההבדל במספרים של הגארד של סן אנטוניו בין משחקי בית לחוץ בפלייאוף הזה אמנם מתחיל להסתמן קצת כבעיה נפשית (10.9 נק’ ב-57.6% מהשדה, 59.2% מהשלוש ומדד +/- של 12.9+ בבית לעומת 7.3 נק’ ב-37.3% מהשדה, 31.3% מהשלוש ומדד +/- של 3.3- בחוץ), אבל כל מה שהספרס צריכים ממנו בסדרה הזו זה ארבעה משחקים טובים. בנוסף, הם צריכים ממנו הגנה על די-ווייד.

גרין שיפר את היכולות ההגנתיות שלו העונה, כפי שגם ראינו בסיבוב הקודם כשהתמודד בגבורה בלא מעט פוזשנים עם קווין דוראנט, והוא יכול לנצל את יתרון הגובה שלו על פלאש כדי לצמצם את היעילות שלו, כפי שעשה לפני שנה (בסדרה שנה שעברה לווייד היה מדד +/- מאוד לא מחמיא של 54-). הוא יצטרך להיות עירני מאוד בעיקר לגבי החיתוכים של ווייד, שבפלייאוף הזה שכלל אותם לדרגת אומנות, אבל מנגד, מישהו במיאמי יצטרך לרדוף אחרי גרין בכל החסימות שהספרס יריצו בשבילו, ואם זה יהיה ווייד, זו תהיה משימה מאתגרת מאוד עבורו. ההתמודדות מול גרין, וכנראה מול ג’ינובילי כאשר גרין על הספסל, לא תהיה פשוטה עבור הכוכב השני של מיאמי, וזה יביא לתלות גדולה יותר בלברון ג’יימס.

וזו למעשה השאלה הגדולה בסדרה הזו, כמה לברון ג’יימס יכתיב את הקצב? כמה נזק הוא יעשה לספרס? האם קוואי לאונרד מסוגל לבלום אותו טיפה? והאם פופ ימשיך את הטקטיקה משנה שעברה לפיה השומר של לברון לוקח ממנו מטר ומפתה אותו לזרוק מבחוץ?

השחקן שיקבע לאן הגמר הזה ילך והשחקן שינסה לעצור אותו. לברון ג’יימס וקוואי לאונרד

מכיוון שמיאמי תצטרך את ההתקפה שלה בשיאה בסדרה הזו כדי לנצח, ומכיוון שווייד יתקשה לתת שבעה משחקים טובים מול ההגנה של גרין והמשימות ההגנתיות שהוא בעצמו יצטרך להתעסק עימן, לברון ג’יימס הוא הדיל-ברייקר של ההיט. הוא יצטרך לתת סדרה לפנתיאון כדי שמיאמי תהיה בעמדה לנצח, ויש סיכוי לא רע שהוא יעשה זאת. בדרך כלל כשקינג ג’יימס מרגיש שיש לו דייט עם ספרי ההיסטוריה, הוא מגיע בזמן לפגישה, ובסדרה הזו מיאמי צריכה אותו בכושר היסטורי כדי לעשות היסטוריה. בשבועיים הקרובים נגלה האם קוואי לאונרד זה מספיק כדי לעשות קוק-בלוק ללברון ולהיסטוריה.

למי לשים לב? – בסדרה הזו זה הופך להיות פחות למי לשים לב ויותר למה לשים לב, מכיוון שיש המון מיני-מיס-מצ’ים שדורשים תשומת לב. מצד אחד, האם מריו צ’אלמרס מסוגל למנוע מטוני פארקר להגיע לצבע מתי שהוא רוצה, או שנראה את נוריס קול יותר דקות על המגרש, או שבכלל לברון יקח על עצמו את הג’וב הזה לא רק במאני-טיים? האם בצד השני צ’אלמרס וקול ינסו לתקוף את פארקר בהגנה, כפי שראינו לא מעט פעמים במפגשים בעונה הרגילה? האם פארקר יתאושש מהפציעה שלו בקרסול בזמן כדי לחשמל את ההגנה של ההיט כמו שרק הוא יודע לעשות?

האם מאנו ג’ינובילי, שנראה העונה הרבה יותר טוב מהעונה שעברה, יפצה את הספרס על הסדרה החלשה שלו אשתקד, בה הוא נתן רק משחק אחד טוב? האם כדאי להיט לעבור להרכב של קלעים עם לברון כפאוור פורוורד וריי אלן ודוויין ווייד בכנפיים כאשר מאנו על המגרש, כדי לגרום לו לאבד אנרגיות בהגנה? האם בוריס דיאו מסוגל להמשיך את היכולת שלו מסדרת גמר המערב מול הת’אנדר ולהפוך לאקס פקטור של הסדרה הזו? האם לברון מתכנן לשמור עליו? ואם לא, אז על מי כן?

ולבסוף, יש לנו את המלחמה של המאמנים. מאמן העונה מול המאמן האלוף. גרג פופוביץ’ מול אריק ספולסטרה. השניים הללו הם שני המאמנים עם הוותק הכי ארוך בתפקיד שלהם בליגה (אם כי פופ התחיל עשור לפני ספולסטרה. מה זה אומר על מעמד המאמן בליגה?) ולכן זה לא מפתיע ששתי הקבוצות שלהם הן הקבוצות הכי מאומנות בליגה. מה שיפה בסדרה שחוזרת על עצמה שנה אחרי שנה, זה שבשנה העוקבת המאמנים כבר לא צריכים את ה-2-3 משחקים הראשונים כדי לגלות מה עובד ומה לא ולבצע התאמות. פופ כבר ניסה בשנה שעברה את שיטת ה”בוא-ניקח-מטר-מלברון-ונכריח-אותו-לנצח-אותנו-עם-המיד-ריינג’-שלו”, וספולסטרה כבר ענה עם ההכנסה עוד קלעי לחמישייה לחמישייה (שנה שעברה זה היה מייק מילר, מעניין מה הוא מתכנן השנה), ופופ כבר קיצץ את ספליטר מהרוטציה לקראת סוף הסדרה אשתקד וספולסטרה כבר העביר את לברון על פארקר לדקות מרובות יותר בגיים 6 ו-7.

הגיע לשלב האחרון מול הבוס. אריק ספולסטרה

הם כבר יודעים מה עבד ומה לא בשנה שעברה, ולכן הסדרה הזו תהיה פנטסטית לצפייה, לא רק על המגרש, שם אנחנו הולכים לקבל את שתי הקבוצות עם האיי.קיו הכי גבוה מבין קבוצות הליגה, אלא גם על הקווים, שם הולך להתנהל קרב שח-מט משובח.

תחזית – בהנחה שפארקר יהיה בריא, יהיו יותר מדי דברים שילכו לכיוון של הספרס. ההתקפה שלהם, שהתגברה על ההגנה האתלטית של אוקלהומה, תתגבר על ההגנה האתלטית של ההיט, יתרון הביתיות יתן להם את הערך המוסף הדרוש והמוטיבציה והניסיון מהשנה שעברה יעשו את שלהם. מיאמי לא תלך בלי פייט, אבל בסופו של דבר הספרס יסגרו מעגל 15 שנה אחרי האליפות הראשונה שלהם, ויזכו סוף סוף בתואר בשנה זוגית. 3-4 לספרס.

#דווייןווייד #טוניפארקר #כריסבוש #טיםדאנקן #גרגפופוביץ #לברוןגיימס