להכות את השוק

שבוע האול-סטאר הגיע, וזה נחמד. לאו דווקא כי המשחק עצמו מעניין מישהו או כי לאירוע יש איזושהי חשיבות, אלא כי זה אומר שהטרייד דד-ליין מתקרב. בשנים האחרונות התרגלנו לדד-ליינים מאכזבים ואפרוריים בלי בלוקבסטרים. זה קרה מכיוון שהרבה מאוד קבוצות סירבו להיפרד מבחירות הדראפט שלהן, שתחת ה-CBA שנחתם ב-2011 הפכו להיות יקרות ערך. תחשבו על זה כמו משחק פוקר שבו באמצע המשחק משנים את הערך של הצ’יפים. לפתע אתה הופך להיות הרבה יותר זהיר, הרבה פחות הרפתקן, לוקח לך זמן עד שאתה לומד איך להשתמש בצ’יפים החדשים, ובעיקר, איך היריבים שלך משתמשים בהם. בזמן הזה הדבר הכי טוב שתוכל להשיג הוא אוון טרנר.

אלא שבדד-ליין האחרון ראינו שינוי חיובי. בעקבות הזינוק הצפוי בתקרת השכר הרבה יותר ג’נרל מנג’רים החליטו להיות פחות שמרנים, ובעקבות התחושה שהמירוץ לאליפות נראה היה פתוח לרווחה כל קבוצה הרשתה לעצמה להמר. דאלאס הימרה על ראג’ון רונדו (ונכוותה קשות), ממפיס הלכה על ג’ף גרין (ולא יצא לה מזה כלום), פורטלנד שמה את הז’יטונים שלה על ארון אפללו (וכשלה עקב הפציעה של ווס מת’יוס), קליבלנד שינתה חצי רוסטר חודש לפני הדד-ליין ואוקלהומה נתנה צ’אנס לאנס קאנטר.

העונה, בעקבות העליונות של גולדן סטייט וסן אנטוניו, קשה לי לראות תנועה ערה כל כך לקראת ה-18 בפברואר. קבוצות כמו ממפיס ודאלאס לא משלות את עצמן שהן מסוגלות לדגדג את שתי הענקיות של המערב. במזרח, לעומת זאת, יש יותר סיכוי לראות איזשהו שינוי, אלא שגם שם יותר מדי קבוצות שמוגדרות כ-Buyers לא באמת יודעות מה הן רוצות. מה שיקאגו מחפשת בדד-ליין? מה אטלנטה צריכה? האם דטרויט מוכנה לעשות טרייד או שסטן ואן גאנדיי מעדיף להתקדם לאט עם הרוסטר המבטיח שלו? עד כמה טורונטו נואשת לשדרג את עמדת הפאוור פורוורד שלה? אלו שאלות שאין להן תשובה חד משמעית, ומכיוון שההיצע של שחקנים איכותיים הוא די נמוך לקראת הדד-ליין הקרב ובא, הסיכוי שנראה את הטוויטר של אדריאן ווז’רנובסקי מתפוצץ בשבוע הקרוב הוא די נמוך.

עם זאת, עדיין יש כמה מהלכים שהם הגיוניים ושכדאי לשים לב אליהם. לא, אני לא הולך להמציא פה טרייד של דווייט האוורד לבוסטון שיפיל אתכם מהרגליים או של בלייק גריפין לקליבלנד. סביר להניח שאלו לא יקרו. הרעיון פה הוא למצוא את הטריידים הרציונליים, גם מבחינת השחקנים וגם מבחינת הקבוצות. זו משימה לא פשוטה, אבל אין NBA בשבוע הקרוב, מה עוד יש לי לעשות?

1. פי ג’יי טאקר עובר מפיניקס לאוקלהומה סיטי תמורת מיץ’ מקגארי ודי.ג’יי אוגוסטין

הטרייד הזה הוא למעשה טאקר תמורת מקגארי. אוגוסטין שם רק בשביל שהמשכורות יתאימו והת’אנדר יכולים להשתמש גם בטרייד אקספשן שיש להם כדי לגרום לטרייד הזה להתרחש.

למה הת’אנדר רוצים שהטרייד הזה יתרחש? דבר ראשון, כי מיץ’ מקגארי מיותר ברוסטר של הת’אנדר. יש להם את סטיבן אדאמס, סרג’ איבקה, אנס קאנטר וניק קוליסון לפניו ברוטציה ולמרות הקופצניות העליזה של מקגארי, הוא שימושי בערך כמו מעיל גשם באוגוסט. אפשר לוותר עליו ואף אחד לא יחוש בחסרונו.

הסיבה השנייה שהת’אנדר ירצו שהטרייד הזה יתרחש היא כי זה נותן להם יותר גמישות עם הרכבים של סמול-בול עם קווין דוראנט ב-4. ההרכב היעיל ביותר של הת’אנדר העונה הוא הרכב שכולל את ראסל ווסטברוק, אנתוני מורו, דיון ווייטרס, דוראנט וסרג’ איבקה. ההרכב הזה הוא הרכב שונה בתכלית משאר ההרכבים שבילי דונובן מעמיד על הפרקט. הוא מאבד מעט, הוא מוסר מלא והוא לא תוקף את הריבאונדים בהתקפה (ההרכב הזה מוריד רק 7.4% מההחטאות שלו בהתקפה, בזמן שהת’אנדר, כקבוצה, מורידה בערך 30% מההחטאות שלה) ויש לו Net Rating דמיוני של 39.9+. אמנם ההרכב הזה שיחק רק 38 דקות העונה, אבל המספרים הללו מחייבים את בילי דונובן לחשוב שאולי כדאי להרחיב קצת את הניסוי הזה.

אני רוצה להאמין שדונובן שומר את ההרכב הזה לפלייאוף, כי באמת מדובר בסוג של נשק יום הדין. הת’אנדר יכולים להסתדר יופי ברוב משחקי העונה הרגילה עם ההרכבים המסורתיים שלהם כאשר דוראנט ב-3 לצד שני גבוהים (איבקה/קאנטר/אדאמס/קוליסון). הבעיה היא שווייטרס ומורו אלו שני שחקנים שלא הייתי סומך עליהם בפלייאוף. לשניהם אין דקת פלייאוף אחת ברזומה וההגנה שלהם היא חשודה. חוץ מהם, השחקנים היחידים שיכולים להשתלב בהרכב סמול-בול שכזה הם קייל-איש הקש-סינגלר ואנדרה-הרצף-רוברסון. בקיצור, בעיה. טאקר יכול להשתלב בטבעיות בתפקיד הפורוורד שליד דוראנט ובניגוד לוייטרס ומורו, הוא גם יוכל לתת כמה פוזשנים על הגבוה השני של היריבה כדי להוריד את העומס מדוראנט. תוסיפו לזה קליעה סבירה משלוש (קולע את השלשות הפנויות שלו ב-38.1%) וכך, למרות שאין לו ניסיון פלייאוף עשיר, השידוך של טאקר ליד ראסל ווסטברוק וקווין דוראנט יכול להיות מוצלח במיוחד. כמעט כמו המהלך שלו פה למטה, שכמעט והסתיים בהתנקשות שלו בצלמי הקווים.

2. פטריק בברלי וקיי.ג’יי מקדניאלס עוברים מיוסטון לניו אורלינס תמורת ריאן אנדרסון

את האמת, כבר נמאס לי למצוא את השם של ריאן אנדרסון בשיחות טריידים, וסביר להניח שאף ג’נרל מנג’ר לא ייקח אותו כשהוא עומד לסיים חוזה ולבטח ידרוש חוזה של שמונה ספרות שהוא לא ראוי לו (לפחות מבחינה הגנתית), אבל עבור יוסטון, יש לטרייד הזה איזשהו הגיון. אנדרסון הוא לחלוטין השחקן הכי טוב בטרייד הזה והוא מתאים כמו כפפה לסגנון המשחק של יוסטון (רוץ וזרוק שלשות). הוא עדיין סטרץ’ פור משובח (2.1 שלשות למשחק ב-38.3% ו-5.9 ריב’ למשחק) ואולי הנוכחות שלו תגרום לדווייט האוורד לשחק כאילו אנחנו ב-2011 שוב פעם.

הבעיה היחידה מבחינת יוסטון בטרייד הזה היא שאנדרסון מסיים חוזה בקיץ, כך שהם מוותרים על הרכז הפותח שלהם ועל שחקן צעיר ומוכשר בתמורה לשחקן מושכר. האם אנדרסון הוא השחקן הנכון לעשות את המהלך הזה עליו? ממש לא בטוח. אבל איזו עוד אופציה יש לדריל מורי? ממה שזה נראה עכשיו, הוא הולך להיות Forced Seller של דווייט האוורד ולקבל עליו פחות ממה שהאוורד שווה. טרייד על אנדרסון יכול לשנות את הנרטיב הזה ולגרום לכך ששניהם יחתמו מחדש בקיץ. זה הימור, אבל אין למורי אופציות אחרות כרגע. ובמקרה הכי גרוע, במידה וגם אנדרסון וגם האוורד בורחים לו בקיץ, הוא הוריד בערך 10 מיליון מתקרת השכר שלו לשנתיים הבאות (לא שזה משנה הרבה כשהתקרה הולכת לקפוץ, אבל נחמת עניים זו גם סוג של נחמה).

מבחינת ניו אורלינס, הטרייד הזה הוא חשיבה לעתיד, חשיבה על הקבוצה הנכונה שתיבנה סביב אנתוני דייוויס. אחת הבעיות הגדולות של הפליקנס העונה וגם בעונה שעברה הייתה ההגנה של שחקני החוץ. יותר מדי בקלות השחקנים היריבים חדרו את קו ההגנה הראשון וגרמו להגנה של ניו אורלינס לקרוס אל תוך עצמה. לבברלי יש את היכולת להביא לשינוי בתחום הזה, ובכך להקל את החיים על הגבוהים של ניו אורלינס, ודייוויס ביניהם. אנו נוטים יותר מדי לחשוב על עוגנים הגנתיים כמו רודי גובר או אנדרו בוגוט שיכולים לייצב הגנות איכותיות לבדם, אבל אצל רוב הקבוצות ב-NBA מדובר במאמץ קבוצתי. אצל הפליקנס המאמץ הזה לא קיים אצל שחקני החוץ, וכדי שיהיה להם סיכוי לבנות קבוצה מוצלחת סביב AD, זה תחום שהם חייבים לשפר.

3. ג’ף טיג עובר ליוטה תמורת אלק ברקס ובחירת דראפט של גולדן סטייט בדראפט 2017

הדיון לגבי ג’ף טיג חייב להתנהל ביחד עם הדיון לגבי אטלנטה. למי שלא שם לב, ההוקס הפסידו העונה יותר משחקים ממה שהם הפסידו כל העונה שעברה, וזה עוד לפני פגרת האולסטאר. אמנם דמארה קארול עזב בקיץ, אבל האם אפשר לייחס את ההדרדרות הזו כולה לראסטות של קארול?

ממש לא. גם קייל קורבר לא מזכיר את הצלף האמריקאי שהוא היה בעונה שעברה, וכתוצאה מכך הריווח של המשחק של ההוקס נפגע וההתקפה שלהם הפכה להיות הרבה פחות יעילה (ירידה של למעלה מ-3 נק’ ל-100 פוזשנים ביחס לעונה שעברה). אלא שהסיפור הגדול לגבי ההוקס העונה הוא שהכדורסל שלהם כבר לא חדשני. בעונה שעברה ההוקס היו בחוד החנית של הכדורסל הקבוצתי, שמקדש הנעת כדור ועוד מסירה ועוד מסירה, עד שמגיעים לזריקה נוחה. העונה היריבות כבר מוכנות לכך וכתוצאה מכך ההוקס מאבדים כמעט כדור יותר למשחק. ביחד עם הדעיכה של קורבר (עוד חודש הוא כבר בן 35, דרך אגב) והעובדה שראינו כבר בעונה שעברה שגם בשיא היכולת שלה ועם יתרון ביתיות הגרסה הזו של אטלנטה לא מספיק טובה כדי להגיע לפיינלס, אולי הגיע הזמן לחשוב על שינוי קונספציה.

הויתור על טיג יכול להיות רק ההתחלה. יכול מאוד להיות שההוקס יחליטו גם להיפרד מאל הורפורד, במקרה ויחושו שהוא עומד לעזוב בקיץ כשחקן חופשי, אבל כרגע, טיג, גם לפי השמועות, הוא מועמד רציני למצוא בית חדש. הבעיה היא שאין הרבה קבוצות שמחפשות רכז. הניקס ומילווקי ישמחו לקלוט אותו (הבאקס ניסו להחתים את טיג לפני שנתיים כשהיה שחקן חופשי מוגבל) אבל אין להם מה לתת להוקס בתמורה וכמעט לכל קבוצה אחרת יש שחקן טוב יותר או פרויקט (כמו עמנואל מיודיאי) בעמדה הזו.

זה משאיר אותנו עם יוטה. טיג יהווה שדרוג על-פני טריי ברק וישתלב באופן טבעי בסגנון ה-Pass-Happy של קווין סניידר (שהיה עוזר באטלנטה לפני שקיבל את המשרה בארץ המורמונים), וה-40.8% שלו מהשלוש יעזרו קצת לבעיות הריווח הקשות של הג’אז, עם רודי גובר ודרק פייבורס שסותמים את הצבע. הבעיה היחידה היא איך הוא ישתלב ליד גורדון היוורד, שהוא הרכז דה-פקטו של יוטה. טיג הוא לא ממש יעיל בלי הכדור, וזה יכול להפוך לדיל-ברייקר, אם וכאשר עסקה שכזו תרקום עור וגידים. עם זאת, מהלך שכזה יכול לתת לג’אז בדיוק את מה שהם צריכים כדי להתבסס במקום טוב בפלייאוף וחמישייה של טיג, רודני הוד, הייוורד, פייבורס וגובר עם טריי ברק/דנטה אקסום מהספסל זה כבר סגל של קבוצת פלייאוף, עם פוטנציאל להגיע רחוק.

מבחינת ההוקס, אלק ברקס הוא תעודת ביטוח למקרה בו קנת בייזמור ידפוק להם ברז בקיץ והדעיכה של קורבר תתברר כמשהו סופני. לברקס יש חוזה לעוד 3 שנים בסכום סביר (בערך 10 מיליון דולר לעונה). ביחד עם הבחירה של גולדן סטייט יוצא שהם מכרו את טיג ב-90 סנט על הדולר, אבל בשוק הרכזים הנוכחי, הם כנראה לא ימכרו אותו ביותר.

#קוויןדוראנט #דרילמורי #ריאןאנדרסון #ראסלווסטברוק #גףטיג