העולם על פי הווריורס

בדרך כלל כשקורה אירוע גדול ב-NBA, טרייד גדול או פציעה משמעותית, אני מתקשה להביא את עצמי לכתוב עליו. האינטרנט היום כל כך עמוס ב-Blogs ו-Vlogs ואתרי תוכן שמגיבים לאירועים האלו עם אלפי מקלדות שאני מתקשה למצוא את הקול שלי בתוך הפקק הזה. הרי גם לי בסופו של דבר יש רק מקלדת ואין לי מקורות ידע שאין לאחרים אז מה כבר הערך המוסף שאני יכול לתת כאשר ג'ימי באטלר עובר בטרייד או כאשר לוקה דונצ'יץ' מוכיח מדי ערב שהוא כוכב על?

זו התחושה שהייתה לי גם כאשר פרץ הויכוח בין קווין דוראנט לדריימונד גרין מוקדם יותר העונה. למרות שהויכוח הזה הוא כנראה הויכוח הכי מספק שהיה בליגה בשנים האחרונות, מצאתי את עצמי מתקשה לכתוב עליו כי כל האינטרנט כבר חגג עליו מכל זווית אפשרית. בכל פעם שהתיישבתי מול המקלדת נאבקתי מול הדף הריק ובסופו של דבר החלטתי לשחרר ולחכות. לפעמים צריך לדעת לחכות קצת שהאבק ישקע ואז לנסות לאמוד את מימדי ההרס.

במקרה של הווריורס, קשה לדבר במונחים של הרס כי מדובר בקבוצה הכי טובה בליגה שיש לה מרווח לטעות כמעט אינסופי, אבל בהחלט דברים השתנו העונה במפרץ והויכוח בין KD לדריימונד היה סימפטום לכך, אבל עוד לפני שנגיע לכל מיני Hot Takes על דריימונד ושות', בואו נבין מה השתנה עובדתית אצל הווריורס העונה.

ובכן, ממעוף הציפור לא הרבה השתנה. הווריורס עדיין הקבוצה ההתקפית הטובה בליגה (לפי Cleaning the Glass) והם בקצב של 55-60 נצחונות לעונה, הטווח בו הם היו בעונה שעברה. הם עדיין מובילים את הליגה כמעט בכל קטגוריה של אחוזים מהשדה והשלוש וגם בקטגוריות של אסיסטים ואסיסטים פוטנציאליים הם בטופ של הליגה כבר שנה חמישית ברצף. המכונה של סטיב קר ממשיכה לעבוד ולייצר את התפוקה הפנטסטית שאנחנו מכירים ורגילים אליה.

אבל אם נכנסים לפרטים אפשר לזהות סימני בלאי במכונה הזו. בחלק ההתקפי הבלאי הזה בא לידי ביטוי באחוזים נמוכים יותר. הווריורס קולעים 48.6% מהשדה העונה, שזה הנתון הכי טוב בליגה, אולם הוא נמוך בכמעט 2 נקודות אחוז ביחס לנתון שלהם מהעונה שעברה. רק 5 קבוצות הדרדרו יותר בקטגוריה הזו עד כה העונה.

רוב הירידה מגיעה בעקבות שינוי בתמהיל הזריקות. הווריורס זורקים יותר ויותר מהמיד-ריינג' (39.1% מהזריקות שלהם לעומת 36.9% בעונה שעברה) על חשבון זריקות מאזור הטבעת (28.3% מהזריקות העונה לעומת 31.8% בעונה שעברה) ולמרות שהם קולעים מהמיד-ריינג' באחוזים גבוהים יחסית (45.6%), זו עדיין זריקה משמעותית פחות יעילה מזריקה מאזור הטבעת (משם הם קולעים ב-66.6%).

למעשה, רק הספרס (שיש להם שוט צ'ארט שהגיע היישר מהניינטיז) והקאבס זורקים בתדירות גבוהה יותר מהווריורס מהמיד-ריינג', ורק הספרס זורקים פחות מאזור הטבעת. השינוי הזה לא מתבטא ביעילות ההתקפית של הווריורס כי, אמ, הם הווריורס, אבל זה שינוי קטן שהופך את ההגנה על הווריורס לקצת יותר אפשרית. או פחות בלתי אפשרית.

ההגנות היריבות מוכנות לתת לדוראנט ולסטף ולקליי לזרוק מהמיד-ריינג' על חשבון זריקות יעילות יותר. הם עדיין יקלעו אותן באחוזים גבוהים יותר מכל אחד אחר בליגה, אבל זה לא מחסל אותך מנטלית כמו השלשות של סטף או הליי-אפים הקלים שהווריורס הרגילו אותנו אליהם.

בפועל, ההגנות מתעלות את הווריורס לזריקות "הלא יעילות" הללו. בגרף למטה אפשר לראות איך כמות הזריקות הפנויות של סטף וקליי משלוש הצטמצמה בשנה האחרונה, אחרי שלאורך הקדנציה של סטיב קר היא תמיד הייתה במגמת עלייה.

למה זה קורה? אחד ההסברים לתופעה הזו הוא שדוראנט לוקח על עצמו יותר בהתקפה ובכך משאיר פחות הזדמנויות לסטף ולקליי ואכן לדוראנט יש Usage יותר גבוה העונה (הכי גבוה שלו מאז עונת ה-MVP באוקלהומה סיטי ב-2014) והוא זורק כמעט 2 זריקות יותר למשחק (19.7, הכי הרבה מאז שהגיע לווריורס). נתון נוסף שמצביע על הסוליסטיות של דוראנט הוא ש-58.8% מסלי השדה שלו מגיעים ללא אסיסט, שזה הנתון הכי גבוה לאיזשהו שחקן של הווריורס בעידן סטיב קר והוא ביי פאר הנתון הכי גבוה בקריירה של דוראנט. אפילו בעונת ה-MVP שלו ב-OKC רק 52.8% מסלי השדה היו Unassisted ובעונה שעברה רק 45.7% מהסלים שלו היו כאלו, כך שמדובר בשינוי מגמה רציני.

זה עדיין לא קרוב לאחוז המטורף של כריס פול (88% מסלי השדה שלו מגיעים ללא אסיסט!) ואם כבר מישהו לוקח זריקה שהוא מייצר לעצמו, אני רוצה שזה יהיה דוראנט, אבל יש פה איזושהי פגיעה באתוס של הווריורס.

פגיעה נוספת באתוס הזה היא היכולת של דריימונד גרין. בהתקפה ההדרדרות שלו מגיעה בעיקר בזריקות משלוש. בטבלה למטה אפשר לראות את ההדרדרות במונחים הסטטיסטיים היבשים, אבל מה שהטבלה הזו לא מראה היא את הפעמים שבהם השחקן ששומר על דריימונד פשוט מתעלם ממנו כאשר הוא עם הכדור מעבר לקשת השלוש ולמעשה שומר אזורית.

בתמונה למטה אפשר לראות את רודי גובר נותן לגרין נדל"ן להשקעה כאשר הוא מחוץ לקשת השלוש וגרין בכלל לא מסתכל על הסל. בסופו של דבר הוא מצא את דוראנט לפוסט אפ על רוביו ודוראנט עשה מזה סל, אבל זה היה סל הרבה יותר קשה ממה שהווריורס רגילים אליו.

הדעיכה של גרין בהתקפה כמובן משפיעה על קבלת ההחלטות של בוב מאיירס בעתיד, אבל היא גם משפיעה על ההווה. כאשר גרין לא מהווה פקטור בהתקפה (מאז שקר הגיע, זו העונה שדריימונד קולע בה הכי מעט ובאחוזים הכי גרועים) הווריורס מאבדים את ה-Death Lineup. זה עדיין הרכב מעולה (כאשר גרין נמצא ביחד עם סטף, קליי ו-KD על הפרקט לווריורס יש Net Rating של 11.3+), אבל הכל הופך להיות קשה יותר מכיוון שההגנה יכולה להתמקד יותר בסטף וקליי ולתעל אותם למקומות פחות יעילים. המרווח לטעות של הווריורס מצטמצם.

הוא מצטצמם עוד יותר כי לצד ההתקפה המפוקפקת של דריימונד צריך להוסיף גם את ההדרדרות ההגנתית. גרין אמנם דיבר כמה פעמים העונה על כך שהוא רוצה ללכת על תואר שחקן ההגנה של העונה (מה שיאפשר לו לקבל את הסופר-מקס) אבל הוא לא משחק כמו מישהו שמנסה לזכות בשחקן ההגנה של העונה. החסימות שלו ירדו וזה סימפטום של הדעיכה שלו כרים פרוטקטור. בטבלה למטה אפשר לראות את המספרים המלאים, אבל אולי הנתון החשוב ביותר שאתם צריכים לדעת הוא שאנס קאנטר מגן על הטבעת באחוזים טובים יותר מדריימונד העונה. נשבע לכם שזה אמיתי.

כקבוצה הווריורס מגנים על הטבעת באחוזים נמוכים מאוד (67.1% לפי Cleaning the Glass, רק דטרויט, יוסטון וקליבלנד פחות טובות) וההדרדרות של דריימונד, ביחד עם העזיבה של ג'אוול מגי, היא מכרעת בעניין הזה. הווריורס אמנם טובים מאוד בלמנוע מקבוצות להגיע לאזור הטבעת, אבל יהיה מעניין לראות את הנתון הזה מתנגש בחג המולד עם הלייקרס, הקבוצה שמגיעה הכי הרבה לאזור הטבעת בליגה.

החדשות הטובות מבחינת הווריורס הן שהבלאי במכונה הוא לא קטסטרופלי. אמנם דריימונד מדשדש וההתקפה מתבססת יותר על דוראנט ופחות על הז'וגו בוניטו של סטיב קר מהשנים הראשונות, אבל עדיין צריך דמיון מודרך אינטנסיבי מאוד כדי לדמיין את הווריורס מתקשים בפלייאוף במערב, בטח בקונפרנס השטוח שנוצר העונה בו אף קבוצה לא קופצת מהדף כקונטנדרית מאיימת.

בנוסף, הווריורס הם הקבוצה היחידה בליגה שיכולה להגיד שיש לה אול-סטאר שלא שיחק דקה העונה. דמארקוס קאזינס צפוי לחזור לפרקט בחודשים הקרובים ולהכניס קצת שמן חדש למכונה של סטיב קר. הדקות האפרוריות של ג'ונאס ג'רבקו וקוון לוני יתחלפו בקאזינס וזה אמור לשפר את המצב של הווריורס, גם בהתקפה וגם בהגנה, לפחות בעונה הרגילה.

כך שאין סיבה לדאוג יותר מדי, ובמובן הזה הווריורס מזכירים את ההיט בתקופה של לברון. אולי אין להם את המאזן הטוב בליגה, אבל הם בודאות הקבוצה הטובה בליגה, וזו עדיין אקסיומה שיהיה קשה מאוד להפריך אותה. הם עדיין הפייבוריטים הברורים לזכות בתואר העונה.

אבל יש פה סימני אזהרה. הם עוד קטנים ומהבהבים כל כך הרחק בקצה הדרך שקשה לראות אותם, אבל הם שם. התמרור המרכזי הוא כמובן הקיץ הקרוב, בו דוראנט וקליי יהפכו לשחקנים חופשיים ודריימונד יהיה במרחק שנה אחת מהפרי-אייג'נסי שלו.

אני מעריך שהקיץ האופטימלי מבחינת הווריורס יהיה להחתים את דוראנט ואת קליי על חוזי מקסימום ולעשות טרייד כלשהו על דריימונד, משום שמבין ארבעת הכוכבים, ההדרדרות שלו היא הכי קרובה והכי תלולה ונראה שהעלות של השיגועים שלו בחדר ההלבשה מתחילה להיות קרובה יותר ויותר לתועלת שלו על הפרקט. הבעיה היא שזה כבר לא סוד, וקשה לחשוב על קבוצה שתסכים לתת לווריורס משהו בעל ערך בתמורה לדריימונד. באף קבוצה לדריימונד לא יהיה את הערך שהוא מביא לווריורס. מנגד, הווריורס בחיים לא ימצאו שחקן שיכול להביא את הערך שדריימונד מביא. זה סוג של פרדוקס, אולם אם הדעיכה של דריימונד תהפוך מזמנית לקבועה, זה כנראה יקל את הפרידה.

אני יכול לראות את ניו אורלינס עושה טרייד עליו בסוג של ניסיון לשכנע את אנתוני דייוויס להישאר בעונה האחרונה שלו (אם AD ישאר שם עד אז), אבל קשה למצוא דוגמאות לקבוצות נוספות שיהיו מוכנות לוותר על נכסים משמעותיים כדי לקחת את דריימונד כשאין מסביבו את סטף, קליי ו-KD וכשהפרי אייג'נסי שלו ממשמש ובא.

מה יקרה אם הווריורס לא ימצאו טרייד עבור דריימונד? זו שאלה מעניינת, אבל היא משנית לשאלה המרכזית שהיא מה לעזאזל קווין דוראנט רוצה. זו הייתה השאלה השמינית בכתבה שלי ערב פתיחת העונה על 8 השאלות שיגדירו את עונת 2018/19 ואנחנו עדיין לא קרובים לקבל תשובה. בפודקאסט האחרון שלו עם ביל סימונס דוראנט וריץ' קליימן הגיבו בצורה מביכה כאשר סימונס העלה את נושא הפרי אייג'נסי של KD והפכו את כל הסיטואציה הזו לעוד יותר מוזרה.

דוראנט כל כך טוב שהוא יכול ללכת לקליפרס או לניקס ולהפוך אותן לקבוצות רלוונטיות, אפילו על גבול הקונטנדריות. עם הג'נרל מנג'ר הנכון הוא גם יכול לקחת איתן אליפות ולקבע את המעמד שלו כאחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה של המשחק.

מצד שני, הוא יכול להישאר בווריורס ואולי לזכות בארבע-חמש אליפויות ברצף, עם אותה כמות של פיינלס MVP ולרשום את שמו בעט בלתי מחיק בדפי ההיסטוריה של הליגה.

הבעיה היא שלא נראה שהוא בעצמו יודע אם מה הוא רוצה, וזה שם את הפרנצ'ייז הכי גדול של העשור האחרון On Hold. הרי אם דוראנט היה רומז, כמו קיירי ארווינג או ג'ימי באטלר, שהוא מתכוון לחתום לטווח ארוך בקבוצה שלו, לווריורס היה הרבה יותר קל להתנהל. יכול להיות שהם היו עושים כבר עכשיו טרייד על דריימונד ומקבלים עליו ערך גבוה יותר.

אולם דוראנט בחר בדרך של לברון, לחתום כל פעם לעונה אחת ולשים מקסימום לחץ על המערכת. יש 2 בעיות עם הדרך הזו:

1. הווריורס הם לא קליבלנד – הקאבס הם ארגון כושל שלברון הוא השחקן הכי גדול שאי פעם שיחק בו. יש סיבה שלברון לא עשה את זה במיאמי, שם הוא חתם ל-5 שנים בזמנו (עם אופציית יציאה אחרי 4 שנים). לעומת הקאבס, הווריורס הם אחד הארגונים הכי טובים בליגה והם כנראה המועדון עם הכי הרבה חזון בליגה, בטח כשלוקחים בחשבון את האולם החדש שהם עומדים להיכנס אליו ב-2019, שאמור להיות משהו מהחלל החיצון. ובואו לא נשכח שיש להם את סטף קרי עד 2023, למה לעזאזל שלא תרצה לחתום שם לטווח ארוך?

2. אפילו לברון כבר לא עושה את זה – לברון כנראה הבין בסוף הקדנציה האחרונה שלו בקליבלנד שחוזי ה-1+1 הללו מביאים יותר נזק מתועלת. הם מכריחים את הפרנצ'ייז למשכן את העתיד בשביל ההווה ומנגד, אם הפרנצ'ייז ירגיש שאתה לא עומד להישאר, הוא יסרבו למשכן את העתיד בשביל ההווה (כפי שקרה בקליבלנד שסירבה לוותר על הבחירה של ברוקלין כדי לחזק את הקבוצה).

הרציונל לחתימה על חוזי 1+1 הוא מפוקפק מאוד וקשה למצוא להם לגיטימציה רצינית חוץ מנסיון למקסם את השכר בכל שנה ושנה. אבל רגע, דוראנט לקח פחות כסף כדי לשחק בווריורס, אז מה לעזאזל הוא רוצה?

התעלומה הזו כל כך חסרת תקדים שהיא מצליחה להאפיל על הכדורסל עצמו, וזה חבל, כי הכדורסל של הווריורס הוא באמת חסר תקדים. אנחנו חיינו ועודנו חיים בעולם על פי הווריורס. הם ה-Gold Standard של הליגה בשנים האחרונות, הספרס החדשים. להחלטה של דוראנט בקיץ יש אופציה לפגוע בעולם הזה ובמידה מסוימת להביא לסופו. לפחות כמו שסטיב בושמי אמר בארמגדון – יש לנו כרטיס בשורה הראשונה כדי לצפות בסוף העולם.