אנחנו שבועיים וקצת מאז הטיפ-אוף של הליגה ומתבשלת לנו בינתיים עונה די מוזרה. גולדן סטייט מפסידה לדטרויט בבית, ויקטור אולדיפו נראה כמו סופרסטאר וקליבלנד נמצאת בסנדוויץ’ בדירוג בין הנטס לבולס. זה נראה לי כמו זמן טוב לחפור קצת על הדברים שראיתי ועניינו אותי בליגה בתקופה הזו, אבל כל זמן הוא זמן טוב מבחינתי לחפור על NBA, אז פשוט זרמו איתי.
*רגע לפני שמתחילים: אני אשתדל השנה לכתוב פוסט פעם בשבוע, זה בדרך כלל יהיה על כל מיני דברים שראיתי ועניינו אותי במהלך אותו שבוע או סתם על נושא גדול שבא לי להתעמק בו. אני לא מבטיח שאני אצליח (יש לי עבודה של גדולים עכשיו) אבל אני מבטיח להשתדל.
מה שלום אוקלהומה סיטי?
קליבלנד מאיימת מאוד להיות הקבוצה הכי מעניינת ומדוברת של השבועיים הראשונים ב-NBA, אבל אני עדיין מסרב לתת לבלוטות הדאגה שלי להתפרץ בעקבות המשברון שמסתמן באוהיו. הקאבס הם סחורה מוכרת ולמרות שההפסדים האחרונים שלהם היו על גבול המביכים בואכה משפילים, עדיין לא נמצאה הדרך לעצור את לברון ג’יימס בפוסט-סיזון (גם גולדן סטייט לא מצאה לו פתרון, הם פשוט קלעו יותר מהקבוצה שלו) ולכן מבחינתי, הם לא הקבוצה הכי מעניינת בליגה כרגע.
התואר המפוקפק הזה שייך לאוקלהומה סיטי. הת’אנדר מנסים לעשות אינטגרציה לשלושה שחקנים שלא אמורה להיות ביניהם סינרגיה. התהליך הזה, כמו כל ניסוי חדשני, מוביל לעיתים לתוצאות מבריקות ולעיתים לתוצאות מבהילות.
מה התוצאות המבריקות? אחרי שבעונה שעברה הקבוצה קרסה כאשר ראסל ווסטברוק לא היה על המגרש (מדד +/- של 2.3-) העונה לת’אנדר יש ספסל. למעשה, יש להם את הספסל השני בטיבו בליגה אחרי יחידת המתאבדים של ממפיס (עוד נגיע אליה) עם Net Rating של 11.9+, אם כי צריך לקחת את המספר הזה עם גרעין של מלח (ככה אומרים את זה?) כי הם שיחקו נגד הבולס השבוע. שזה בערך כמו לשחק נגד גרעין של מלח.
ההתייצבות של הקבוצה גם בדקות שווסטברוק לא נמצא על המגרש אמורה לאפשר לבילי דונובן לנהל את הדקות של הכוכבים שלו יותר ביעילות. בינתיים נראה שזה מה שהוא עושה. שלושת הכוכבים משחקים קצת פחות דקות מאשר הם שיחקו בעונה שעברה, אף אחד מהם לא בטופ 30 בדקות משחק בליגה ונראה שהנטל מתחלק יחסית שווה בשווה. לאף אחד מהם אין Usage של מעל 30%. ווסטברוק מוביל את החבורה עם 29.2%, נתון שפוי לחלוטין ביחס ל-40% ההיסטרי שלו מהעונה שעברה. אז סממנים של הגיון מבחינת ניהול דקות וחלוקת הכוחות יש. ספסל יש. עכשיו מה עם הכדורסל?
בניגוד לעונה שעברה, יש בהחלט רגעים שגורמים לך להנות מכדורסל כאשר אתה צופה באוקלהומה סיטי העונה.
זה יכול להיות פשוט שכלול של דברים שהם עשו בעונה שעברה, כמו הפוסט-אפים של ראסל ווסטברוק. ברגע שההגנה מתכווצת על ראס, מה שבעונה שעברה היה כנראה הופך לזריקה קשה עם יד אחת לפחות על הפנים, העונה הופך לזריקה פנויה לכרמלו אנתוני.
מהלך נוסף שהיינו רואים בעונה שעברה הוא ה-Spain Pick and Roll, בו יש חסימה מדורגת של שני שחקנים בפיק-אנד-רול, מה שנותן יותר מרווח לשחקן עם הכדור. זה אולי נשמע קצת מסובך, אבל הנה ווסטברוק, כאשר ג’ורג’ וכרמלו מחכים בפינה ומרווחים לו את המשחק, גורם לזה להיראות פשוט. בעונה שעברה פשוט לא היה לו כל כך הרבה מרחב פעולה.
אז בהחלט יש סיבות לאופטימיות באוקלהומה סיטי, ובינתיים יש להם גם את ה-Net Rating השני בטיבו בליגה אחרי הווריורס וההגנה הכי טובה בליגה (אחרי בוסטון) אז הכל סבבה, למרות שני ההפסדים הצמודים למינסוטה.
אבל לצד כל תופעות הלוואי החיוביות של הניסוי של סם פרסטי, יש גם שינויים לרעה. חלק מהם הם פשוט נגזרת מכך שהת’אנדר הם קבוצה שבה משחק כרמלו אנתוני. הם לוקחים הרבה יותר זריקות בבידודים (12.1% מהפוזשנים שלהם העונה, 3 בליגה, לעומת 7.7% בעונה שעברה, 12 בליגה) והם נחלשו משמעותית בריבאונד. בעונה שעברה הת’אנדר היו קבוצת הריבאונד הטובה בליגה. הם היו הכי טובים בריבאונד התקפה ודורגו 3 באחוז הריבאונדים שהם הורידו בהגנה. העונה הם נחלשו בשתי הקטגוריות הללו, כאשר בהגנה ההדרדרות היא משמעותית וכרגע הת’אנדר מדורגים במקום ה-26 בליגה כשהם מורידים 74.6% בלבד מהריבאונדים הפנויים שלהם בהגנה.
חולשה בריבאונד הגנה היא לא הדבר הכי נורא בעולם. זה אולי הדבר היחיד שהווריורס לא עושים טוב (הם מדורגים 29 בקטגוריה הזו וגם בעונה שעברה הם היו בתחתית הרשימה), אבל אם הת’אנדר רוצים לאיים על האלופה המכהנת, הם לא יכולים להרשות לעצמם לוותר על פוזשנים.
מעבר לכך, ראסל ווסטברוק ממשיך להיות חור בהגנה. אם בעונה שעברה עוד ויתרו לו כי הוא סחב את ההתקפה על הגב, העונה כבר אין לו את התירוץ הזה. אין הסבר רציונלי שיכול להסביר מה ווסטברוק עושה בהגנה בפוזשן הזה.
כרגע הת’אנדר עדיין מקום שני בהגנה, אבל זה לא מעט בגלל שהם שיחקו מול יוטה, שיקאגו והניקס. האם החולשה שלהם בריבאונד והחלומות בהקיץ של ווסטברוק יאפשרו להם להישאר שם גם אחרי שהם יפגשו את גולדן סטייט ויוסטון ושאר המפלצות ההתקפיות של הליגה?
כל זאת ועוד בפרק הבא של “מה שלום אוקלהומה סיטי”.
האם טום ת’יבודו איבד את זה?
בהרמת יד – זה שאף אחד בליגה חוץ מדמארקוס קאזינס לא משחק יותר דקות מג’ימי באטלר מפתיע משהו?
אף אחד לא הרים, נכון?
אנדרו וויגינס נמצא לא הרחק מאחורי באטלר, במקום ה-12 בליגה, עם 35.7 דק’ וגם קארל אנטוני טאונס מפלרטט עם טופ 30 בדקות בליגה. חוץ מוושינגטון (שחסרה שני שחקני רוטציה), מינסוטה היא הקבוצה היחידה שיש לה 4 שחקנים בטופ 50 של מקבלי הדקות בליגה.
מילא זה, אבל במשך 30 דקות תמימות מתחילת העונה ת’יבודו העמיד הרכב שלא כלל את ארבעת הגדולים שלו. במשך 30 דקות תמימות הוא העלה על פרקט NBA חמישייה שמורכבת מטיוס ג’ונס, ג’מאל קרופורד, גורג’י ז’נג, שבאז מוחמד ונמניה בייליצה. רק 2 הרכבים אחרים של הוולבס שיחקו יותר העונה וזה לא שה-Net Rating של הקבוצה הזו (16.4-) הוא כזה שגורם לך לתהות למה הם לא משחקים יותר ביחד.
ת’יבודו נחשב לגורו הגנתי במשך שנים ארוכות ב-NBA, הוא אחד מאנשי המקצוע המוערכים בענף והוא לבטח אחד האנשים עם הכי הרבה תשוקה לכדורסל שיש בשביל החלב (תשאלו את מיתרי הקול שלו), אבל נראה שיש לנו מספיק ידע מצטבר על היתרונות של ניהול דקות ופיזור הזמן שבו הכוכבים שלך על המגרש כדי לתהות לגבי מה שת’יבודו עושה.
לכאורה מה שהוא עושה עובד. במשחקים בהם ג’ימי באטלר היה בריא הטימברוולבס עומדים על מאזן של 1-5, אבל יש בעייתיות גדולה מאוד באיך שת’יבס מנהל את הדקות של הסגל שלו, וכשאין הגנה פנטסטית שמסמאת את עינינו (הטימברוולבס מדורגים 28 בליגה ביעילות הגנתית, תודה רבה לקאבס ולדאלאס שהצילו אותם מהמקום האחרון), הבעייתיות הזו מתחילה להדאיג. אנחנו לא רוצים לראות את באטלר או וויגינס או טאונס הולכים בדרכם של דרק רוז, ג’ואקים נואה ולואל דנג.
מה עושים עם ברנדן אינגרם?
המספרים של ברנדן אינגרם הם לא מנקרי עיניים. אין סיבה סטטיסטית אמיתית לנהל דיון שלם סביב שחקן שקולע פחות מ-15 נק’ למשחק, קולע בקושי 33% מהשלוש ולא מגיע ל-70% מהעונשין. אבל אינגרם מראה ניצוצות שגורמים לך לתהות לאן הוא עוד יכול להגיע.
זמן טוב להזכיר שאינגרם הוא רק בן 20 ושאין ממש שחקני כדורסל עם מבנה גוף כמו שלו שיודעים לשלוט בכדור כמו שהוא יודע. הוא לא ממש חד-קרן כי חסר לו את הליטוש והעוצמה שיש ליאניס ופורזינגיס וג’ואל אמביד, אבל יש לו את הפוטנציאל להגיע לשם. עם זאת, יכול להיות שהוא לעולם לא יגיע לשם. יש שחקנים שיש להם את כל הכלים הפיזיים להיות משהו מיוחד אבל אף פעם לא עושים את קפיצת המדרגה הדרושה. ג’ף גרין הוא דוגמא קלאסית לשחקן כזה. האם אינגרם הוא חד קרן או ג’ף גרין?
על הנייר, ללייקרס אין בעיה לתת לאינגרם את הכדור ולגלות. זה בערך מה ש-29 הקבוצות האחרות היו עושות. הבעיה היא שזה לוקח זמן לגלות אם הפרוספקט הצעיר שלך הוא חד קרן או ג’ף גרין. לעזאזל, יש קבוצות שעד לפני שנתיים חשבו שג’ף גרין הוא יותר מסתם ג’ף גרין, והבחור כבר בן 31. ללייקרס אין את הזמן הזה משום שהם רוצים להגיע לקיץ 2018 עם מספיק מקום מתחת לתקרה כדי לפתות יותר מכוכב אחד לחתום בעיר המלאכים.
כדי לפתוח מספיק מקום עבור לברון ג’יימס/פול ג’ורג’/דמארקוס קאזינס הלייקרס צריכים באזור ה-70 מיליון דולר מתחת לתקרה, כלומר הם צריכים להיות עם משהו כמו 30 מיליון דולר בלבד במשכורות. זה אומר שג’וליוס רנדל כנראה יהפוך לשחקן חופשי בלתי מוגבל (למרות שהיו לו כמה רגעים אדירים העונה) וזה אומר שקנטוויוס קולדוול פופ יחכה בסבלנות עד שהדגים הגדולים של הפרי אייג’נסי ימצאו חכה, אבל כל זה עדיין לא מספיק. גם בלי רנדל ובלי KCP, ללייקרס יש בערך 50 מיליון דולר במשכורות. זה אומר שהם יהיו למצוא איזשהו פתרון לחוזים של לואל דנג (18 מיליון בעונה עד 2020) וג’ורדן קלרקסון (בערך 13 מיליון לעונה עד 2020) ואף קבוצה לא תבלע את החוזים האלו בלי איזשהו ממתיק. האם הממתיק הזה יהיה אינגרם?
זה קצת מוזר לדבר במונחים של מאני טיים עבור שחקן בן 20 בעונתו השנייה בקבוצה שאין לה אספירציות להגיע לפלייאוף, אבל זה המאני טיים של אינגרם בלייקרס. החודשים הקרובים יכריעו במובן מסוים לאן הוא הולך ולאן הפרנצ’ייז הזה הולך. האם הם שולחים את דנג ביחד איתו כדי לפנות מקום ללברון ואולי לעוד כוכב? או שהם שומרים על הבסיס הצעיר והחביב שיש להם ואולי מוותרים על האופציה להחתים שני כוכבים גדולים בקיץ?
ההגנה של מילווקי חייבת להיות יותר מסתם גימיק
כולנו מכירים את השטיק של מילווקי בהגנה. ידיים ארוכות היפראקטיביות שאמורות להפריע לנתיבי מסירה ולכפות איבודים. כשזה עובד זה מדהים והבאקס נראים מפלצתיים, בעיקר כי כל חטיפה שלהם הופכת למתפרצת שמסתיימת בדאנק מהדהד של יאניס.
ההגנה של מילווקי היא הגנה של היפסטרים. היא מגניבה, אבל היא לא יעילה כל כך. הסגנון ההגנתי של הבאקס מאפשר המון חורים. ואם ההגנה לא מספיק ממושמעת, הוא מייצר חורים שעושים את החיים יותר מדי קלים ליריבה. תראו פה איך הבאקס חוסמים את הצבע בכל מחיר בעקבות פיק אנד רול לא מאיים של ריימונד פלטון וג’רמי גראנט ומשאירים את פטריק פטרסון לשלשה הכי פנויה בקריירה שלו.
בעונה שעברה הבאקס אפשרו הכי הרבה שלשות מהפינה בליגה (8.5 זר’) והיו ב-Bottom 5 בכמות הזריקות של היריבה מהצבע. העונה עד כה הבאקס הצליחו להוריד את כמות השלשות מהפינה ל-7.0 בממוצע אולם כמות הזריקות מהצבע נשארה בעינה. הבאקס מנסים ליצור זהות ייחודית לקבוצה שלהם, וזה מבורך בליגה שבה רוב הקבוצות עושות קופי פייסט אחת לשנייה, אבל באיזשהו שלב צריך לשאול האם הייחודיות הזו עדיפה על סתם הגנה ממוצעת. כרגע ההגנה של מילווקי מדורגת במקום ה-24 ביעילות הגנתית (107.8 נק’ ל-100 פוזשנים) למרות שאין להם ממש שומר רע בהגנה הפותחת. האם באיזשהו שלב ג’ייסון קיד ישנה את הקונספציה שלו? האם עדיף להיות מיוחד ומתחת לממוצע מאשר רגיל וסתם ממוצע?
WTF אורלנדו?!
לפני שבוע הכרזתי שאורלנדו מבחינתי היא סטיית תקן בגודל של פלורידה. מאז הם הספיקו להשפיל את הספרס ולנצח את ממפיס וניו אורלינס בחוץ. את כל זה הם עושים כשהם ממשיכים לקלוע בלי הכרה משלוש (44.2%, מקום ראשון בליגה בפער עצום, אלא אם גולדן סטייט יעשו הלילה משהו מטורף) וכשיש להם שני שחקני חמישייה (ארון גורדון ואוון פורנייה) שקולעים 5.5 שלשות למשחק ב-56.7% מהשלוש.
דרור האס מהכדור הכתום אמר נכון בתגובה לכתבה שלי משבוע שעבר שזה לא רק הקידומת של ספרת העשרות שלהם באחוזים משלוש שהשתנתה, אלא גם קצב המשחק (המג’יק קפצו מ-99.1 פוזשנים למשחק בעונה שעברה ל-105.5 העונה) והיעילות של משחק המסירות שלהם (בשנה שעברה 7.4% מהמסירות שלהם הפכו לאסיסטים, העונה המספר הזה עומד על 9.0%, הכי טוב מחוץ לגולדן סטייט). כל זה מוביל לכך שלמג’יק, שבועיים אחרי הטיפ-אוף, יש את ההתקפה השנייה בטיבה בעולם.
שאלת מיליון הדולר היא האם כל החגיגה הזו תימשך גם כשהמספרים של אורלנדו יתיישרו, וזה הזמן להבהיר שהיסטורית, הם חייבים להתיישר.
ב-5 השנים האחרונות השיפור הכי גדול שאיזושהי קבוצה עשתה ב-True Shooting שלה (מדד שמשקלל אחוזי קליעה מכל הטווחים) היא שארלוט ב-2015/16, שעשתה שיפור מ-50% ל-54.5%, מה שהקפיץ אותה מהמקום ה-29 בעונת 2014/15 למקום ה-14 בעונה לאחר מכן. כלומר, הם הפכו מגרועים מאוד לבינוניים. אפילו קליבלנד של 2014/15, שקיבלה לשורותיה את אחד השחקנים הגדולים בכל הזמנים, שיפרה את ה-TS% שלה ב-3.9% בסך הכל.
המג’יק בינתיים שיפרו את ה-TS% ב-7.2% מהעונה שעברה. השיפור העצום הזה הקפיץ אותם מהמקום ה-29 בעונה שעברה עד למקום השני העונה. בשנים האחרונות לא היה תקדים לשיפור אדיר כל כך בקליעה של איזושהי קבוצה, אפילו עבור קבוצות שהוסיפו סופרסטארים לרוסטר שלהם, אז מה לעזאזל קורה באורלנדו, שההחתמה הגדולה שלה בקיץ הייתה ג’ונתן סימונס?
התחושה שלי היא שהמספרים הללו יתיישרו באיזשהו שלב ואז תהיה שעת המבחן של המג’יק. האם הם ימשיכו לחפש את המסירה הנוספת גם בימים שהם לא יפגעו מבחוץ? יהיה מעניין לגלות. בינתיים בואו נהנה מארון גורדון ומהחוויה לראות שחקן שמעולם לא קלע יותר מ-30% מהשלוש למעשה מכפיל את האחוזים שלו מהטווח הזה.
משחק המסירות של פילדלפיה
חייבים לומר את האמת. לאף אחד לא מגיע לקצור את פירות התהליך יותר מברט בראון. המאמן החביב של הסיקסרס היה שם כשסם הינקי המציא שחקני כדורסל שישחקו עבורו ולזכותו של בראון יאמר שגם כשלא היה לו עם מה לעבוד – הוא עבד. גם כשלסיקסרס לא היה כשרון על הפרקט, היה אפשר לראות שבראון מנסה לשחק בסגנון מסוים. תמיד הסיקסרס היו קבוצה שמוסרת הרבה (מקום 4 בליגה ב-2014/15, מקום 3 ב-2015/16, מקום 1 בשנתיים האחרונות) ורצה מהר (הם היו בטופ 7 בכמות פוזשנים ובטופ 3 במרחק שהם רצו במהלך העונה כקבוצה בכל אחת מחמש העונות האחרונות).
העונה, כשיש לבראון לא מעט כשרון לעבוד איתו, יש גם פואנטה לכל המסירות האינסופיות הללו ומשחק הריצה המסחרר הזה. וכשזה עובד, זה כמו לראות את הילד שלך הולך בפעם הראשונה.
בואו נדאג שהם יגיעו לפלייאוף העונה, באמאמא שלכם. בן סימונס הוא הנסיך של ה-NBA.
עוד דברים קטנים לשים לב אליהם:
בוסטון עם ההגנה הטובה בליגה – זה לא רק ההגנה הטובה בליגה, אלא הם גם קבוצת הריבאונד השנייה בטיבה בליגה אחרי שבעונה שעברה זה היה עקב האכילס שלהם. לחמישייה הפותחת שלהם (קיירי, הורפורד, טייטום, בראון וביינס) יש Net Rating נהדר של 25.1+ ונתון יעילות הגנתית לא נורמלי של 82.6 (הכי טוב בליגה). משהו מרגיש לי קצת חשוד במספרים האלה, נראה אם זה יחזיק מעמד השבוע במפגשים מול אוקלהומה סיטי ואורלנדו.
החמישייה השנייה של ממפיס – אחרי ההרכב הנ”ל של בוסטון והחמישיות של אורלנדו, וושינגטון ויוסטון, ההרכב עם ה-Net Rating הכי גבוה בליגה הוא הסקנד יוניט של הגריזליז. טייריק אוונס וצ’נדלר פרסונס ביחד עם מריו צ’למרס וברנדן רייט המתקמבקים ודילון ברוקס הרוקי. פרסונס נראה לא רע מתחילת העונה והשבוע הוא אפילו דפק דאנק שנראה שהפתיע גם אותו. הוא אמנם מרוויח יותר מדי בשביל שחקן שישי, אבל כיף לראות אותו על הפרקט שוב.
קריסטאפס פורזינגיס – מפלצת Usage – החד-קרן המקורי מוביל את הליגה כרגע בזריקות מהשדה (22.0 זר’) וב-Usage (35.7%). בהתחשב בכשרון שנמצא לצדו, אין לי שום בעיה עם זה. כמה שיותר פורזינגיס יותר טוב. דרך אגב, פרנק ניליקינה ערך את הופעת הבכורה שלו השבוע ונראה לא מזעזע בכלל. עם כמה שיורדים על פיל ג’קסון (הוא הרוויח את זה ביושר, מן הסתם), הוא השאיר את הניקס במצב הרבה יותר טוב מקודמיו בתפקיד.
Commenti