אנתוני דייוויס – הסופרסטאר הענק הבא

בחודש הקרוב הזרקור שלרוב מופנה אל ה-NBA יופנה לעבר כדורסל המכללות וטורניר ה-NCAA, הידוע יותר בכינוי מרץ’ מדנס. לאחר מכן אנו נפשיל שרוולים ונתחיל לנתח מכל זווית ומכל פינה את הפלייאוף הממשמש ובא ונבחן כל מצ’-אפ מזדמן בין בלייק גריפין לדייוויד לי כאילו מדובר בהסכמי אוסלו 2. אבל בינתיים יש לנו הזדמנות טיפה לבחון את המים במקומות הרדודים יותר בליגה, כי לפעמים שם נמצאים הדגים הגדולים של המחר.

מבין הדגים הללו יש דג אחד באמת מיוחד ולדג הזה קוראים אנתוני דייוויס, האיש והגבה. למי שלא יודע או לא מכיר או פשוט לא ראה את ניו אורלינס בשנתיים האחרונות (אני מבין לגמרי למה), מדובר בפורוורד הכי מגניב בליגה כיום. דייוויס הוא שילוב של אתלטיות עם הבנת משחק עם יכולות הגנתיות פנומנליות עם אגרסיביות מתחת לסל. אמנם עדיין אין לו את הטווח של קווין לאב או את משחק המיד-ריינג’ המלוטש של למרקוס אולדריג’ או את האקספלוסיביות של בלייק גריפין, אבל יש לו מספיק מהכל כדי להכניס אותו לדיבור על הפאוור פורוורד הטוב בליגה.

הפאוור פורוורד הטוב בליגה? יש מצב. אנתוני דייוויס

מבחינה הגנתית, החד-גבה לחלוטין נמצא שם. זמן התגובה שלו למהלך של השחקן התוקף הוא מינימלי ומאפשר לו להוביל את הליגה בחסימות עם כמעט 3 חסימות למשחק, כאשר חלק גדול מהן מגיעות כחסימות לשחקן שעליו הוא שומר, מה שנחשב לחסימה הקשה ביותר לביצוע. מעבר לכך, נראה שאם יום אחד יעשו מחקר על המח של דייוויס, יגלו שם סוג חדש של אינטלגצייה שנקראת אינטלגנציה הגנתית. יש לו מין חוש למתי לעשות דאבל טים, מתי לבוא לעזרה, מתי להמר על חטיפה. אם ניזכר שמדובר בבחור שבסך הכל התחיל לשתות באופן חוקי רק בשבוע שעבר ובכך שהחוש הזה עוד יתחדד עם השנים, תואר שחקן ההגנה של העונה עוד יגיע לידיו הארוכות (2.08 מ’) באיזשהו שלב של הקריירה.

למרות שהוא משחק בקבוצת הגנה מחרידה (סופגים 107.1 נק’ ל-100 פוזשנים, מקום 26 בליגה) הבחירה מס’ 1 של דראפט 2012 מעמיד מספרים הגנתיים מרשימים מעבר לחסימות (2.9), חטיפות (1.4) וריבאונד הגנה (6.9). הוא שומר על הטבעת ב-47.7%, נתון שמעמיד אותו לפני אריות צבע כמו דווייט האוורד, טייסון צ’נדלר, דאנדרה ג’ורדן וטים דאנקן, ואת כל זה הוא עושה כאשר לצידו משחק רק גבוה נומינלי (ג’ייסון סמית’, גרג סטימסמה, אלכסיס אג’ינסה. כן, אף אחד לא יודע מי אלו), והוא למעשה משמש כעוגן הגנתי.

מבחינה התקפית, דייוויס נמצא במגמת שיפור מתמדת. את רוב הנקודות שלו הוא אוגר ממהלכי האסל של ריבאונד התקפה (9 בליגה עם 3.3 בערב) ומתפרצות אחרי חטיפות או חסימות שלו, כאשר בנוסף יש את הפיק אנד רול עם הרכז של הפליקנס (בתחילת העונה זה היה מדהים עם ג’רו הולידיי, אבל גם עם שאר מוליכי הכדור זה נראה לא רע) בו פשוט זורקים לדייוויס את הכדור לשמיים והוא מטביע אותו. חוץ מזה, AD מתחיל לפתח לאט לאט כלים נוספים. הוא לוקח 3.5 זריקות למשחק מחוץ לצבע בפול אפ (בלי כדרור) וקולע אותן ב-43.1% סולידיים. לעומת העונה שעברה, בה הוא נראה אבוד בכל פעם שיצא מחוץ לצבע, מדובר בשיפור דרמטי. כל זה מוביל למסקנה הסופית שאנתוני דייוויס נמצא בדרך הנכונה להפוך לדבר הענק הבא בליגה.

ה-SHOT CHART של דייוויס העונה

ה-SHOT CHART של דייוויס בעונה שעברה

יש רק בעיה אחת. שחקן אחד לא לוקח אליפות, לרוב שחקן אחד אפילו לא יכול להוביל קבוצה לפלייאוף. קווין לאב הוא עדות חיה למה קורה כאשר לא עוטפים שחקן כשרוני בעוד מספיק כשרון. בפליקנס ניסו בקיץ לבנות משהו מיוחד כאשר הביאו בנוסף לדייוויס וריאן אנדרסון ואריק גורדון גם את ג’רו הולידיי וטייריק אוונס. הצד השלילי של הסיפור הזה הוא שהם ויתרו על בחירת דראפט מוגנת טופ 5 והעניקו חוזה מופרך לאוונס (44 מיליון ל-4 עונות) בתהליך, ובכך למעשה קיבעו את עצמם לקבוצה הנוכחית שיש להם.

כרגע, חוץ מדייוויס, אין לפליקנס יותר מדי מה למכור. ג’רו הולידיי נפצע וגמר את העונה, וגם לפני הפציעה הוא לא ממש הזכיר את יכולות האול-סטאר שלו מפילדלפיה, ריאן אנדרסון נפצע גם הוא ואיתו נעלם ההרכב הסופר מהיר שבו דייוויס משחק כסנטר, אריק גורדון ממשיך להיות קלעי סביר ותו לא ואוונס, כאשר הוא לא נתקע במעליות, מתקשה לשמור על יציבות (בפברואר קלע 9.4 נק’ ב-36% מהשדה, במרץ בינתיים הוא קולע 22.9 נק’ ב-52%).

אז ההימורים של דל דמפס (ה-GM של הפליקנס) בקיץ לא השתלמו, ולשקנאים אין יותר מדי מקום מתחת לתקרת השכר כדי למשוך פרי אייג’נט רציני, וכאמור, בחירת הדראפט כנראה תלך לפילדלפיה במהלך שכנראה בעתיד יקבל את הכינוי ה”הינקי”, אבל יש להם את עדיין את אנתוני דייוויס, ויכול להיות שזה מספיק כדי שהפליקנס ידברו חזק מאוד בעתיד.

האמירה הזו נובעת מכך שה-NBA הפכה בשנים האחרונות לליגה של סופרסטארים, שבה כוכב אחד יכול לשנות עתיד של כמה מועדונים, ולאו דווקא רק את זה של המועדון בו הוא משחק. כאשר לברון ג’יימס הפך לשחקן חופשי ב-2010, לא רק מיאמי וקליבלנד הושפעו מה”החלטה” של קינג ג’יימס, אלא גם הניקס, שפינו עבורו את תקרת השכר והתפשרו בסופו של דבר על אמארה סטודמאייר וכך גם הבולס, שחלמו על לברון והתעוררו עם קרלוס בוזר ב-80 מיליון ל-5 עונות. לדייוויס יש את הפוטנציאל להפוך לפרנצ’ייז פלייר ברמה כזו (רק אתמול בראד סטיבנס, מאמן הסלטיקס, אמר שאם יש 10 שחקנים טובים מדייוויס ברחבי הליגה, הוא עוד לא פגש אותם), רמה שמשנה תוכניות של מועדון, וכל עוד הפליקנס יצליחו לשמור עליו, ולפי כל הסימנים, הוא ישאר שם לפחות ב-7-8 עונות הקרובות, יהיה להם מספיק זמן להנות מההתפתחות שלו, וגם מספיק זמן כדי לתקן את הליקויים בבנייה שהתגלו העונה.

התיקונים הללו צריכים להיעשות דבר ראשון בגזרת החזון. הפליקנס צריכים להחליט האם הם הולכים להשתמש בדייוויס כעוגן הגנתי סטייל טייסון צ’נדלר בעונות האחרונות בניקס (לפני הדעיכה העונה) ולהקיף אותו בהרכב אתלטי ומהיר, או במילים אחרות, סמול-בול, או שהם הולכים על משהו יותר מסורתי כאשר דייוויס מתפקד כפאוור פורוורד ולצידו משחק גבוה שני. לטעמי, הרבה מאוד יקום ויפול על ההחלטה הזו. דייוויס מספיק טוב כדי לשחק בשני התפקידים, אבל לזהות השחקנים שמסביבו תהיה משמעות מכרעת, ובמיוחד לגבוה השני שישחק לצידו.

עבור קבוצות שמשחקות סמול-בול, הליהוק של השחקן שמשחק בעמדה 4 הוא קריטי. במיאמי בשיאה זה היה שיין באטייה, שחקן שמסוגל לשמור על שחקנים פיזיים ממנו ועדיין לרווח את המשחק, וברגעים המכריעים לרוב זה לברון. בת’אנדר זהו קווין דוראנט, ביוסטון עדיין מחפשים את הנוסחא המושלמת כאשר טרנס ג’ונס עדיין לא נמצא ברמה הזו, ולכן הסמול-בול הופך למעשה לקל להגיד, קשה לבצע. אצל ניו אורלינס, ריאן אנדרסון אמנם מרווח את המשחק, אבל משחק ההגנה שלו (כאשר אנדרסון על המגרש הפליקנס סופגים 2 נק’ יותר ל-100 פוזשנים) לא מספיק טוב כדי לשים אותו באותה רשימה כמו באטייה בימיו הטובים או KD.

בהתחשב בכך שדל דמפס הוא לא בדיוק הבן אדם שהייתי רוצה להיות הספונסר שלו בטורניר פוקר, אולי לפליקנס כדאי לחשוב על הרכב מסורתי יותר, בו דייוויס ישחק כפאוור פורוורד ויוכל לשחק בהגנה כמו סייפטי בפוטבול, מין שומר אול-אראונד במקום עוגן הגנתי, תפקיד שנראה שימצה יותר את היכולות שלו כשומר על. תפקיד דומה לזה שלברון ממלא במיאמי. אם הפליקנס יצליחו להביא את הבן אדם הנכון למשימה (החלום שלי הוא טרייד של טייריק אוונס תמורת לארי סנדרס. הפליקנס ישברו את כל שיאי החסימות לעונה עם הרכב כזה) הם יתקרבו עוד צעד למיצוי הפוטנציאל של דייוויס, וכך למיצוי הפוטנציאל שלהם, ואז נוכל להשתמש בפאנץ’ של אל פאצ’ינו ב”פני צלקת” לא רק כקוריוז.

#אנתונידייוויס #ריאןאנדרסון #טייריקאוונס #גרוהולידיי #לברוןגיימס