בקבוצת הדירוג הקודמת ראינו מוטיב חוזר. ראינו את הקבוצות שניסו ולא הצליחו, את אלו שכשלו בפילוסופיה הכללית שלהן (מילווקי לדוגמא), או שנכשלו כשלון מוחץ בביצוע (דאלאס או ניו יורק), או שפשוט הגיעו לסיטואציה בה אין להן דרך להשתפר (מיאמי ושיקאגו) או שפשוט קרה להן הכול ביחד (הלייקרס). לעומת זאת, בקבוצת הדירוג השנייה הסיפור הוא אחר.
חלק מהקבוצות במרכז הטבלה נמצאות פה פשוט כי העונה הזו פחות מעניינת אותן, והן לוטשות עיניים ללא בושה לעבר דראפט 2014 תוך כדי שהן זורקות את העונה הזו מתחת לגלגלי הטנק. עם זאת, נמצא כאן גם את פיינליסטיות גמר המערב ועוד כמה קבוצות שעשו מתיחת פנים שחלקה מבורכת, וחלקה פשוט נראית כמו ניתוח בוטוקס כושל. בקיצור, מקצה הדירוג נכנס לעובי הקורה עם מקומות 20 עד 11.
מה אני? בינוני? אל ג’פרסון
מקום 20 – אטלנטה הוקס
באו: פול מילסאפ, דאמאר קרול (מיוטה), מייק בודנהולצר (מאמן, מהחממה של גרג פופוביץ’), ג’ארד קאנינגהאם (בטרייד מדאלאס), דניס שרודר, לוקאס נוגיירה (בדראפט), אלטון בראנד (שחקן חופשי, מדאלאס)
הלכו: ג’וש סמית’ (לדטרויט), זאזא פאצ’וליה (לבאקס), לארי דרו (מאמן, למילווקי)
הוחתמו מחדש: קייל קורבר (24 מיליון ל-4 עונות), ג’ף טיג (32 מיליון ל-4 עונות).
מתנדנדים: איוון ג’ונסון, דווין האריס, דאנטיי ג’ונס.
בגדול: הקיץ הזה היה מאוד מוזר עבור ההוקס. הם התחילו את הקיץ עם פנטזיה שגם כריס פול וגם דווייט האוורד יחליטו להשתגע ולהגיע לג’ורג’יה ביחד. ההזיה הזו התנדפה מהר מאוד וההוקס נותרו עם התלבטות האם להמתין עם תקרת השכר הפנויה לרווחה שלהם, להמשיך לאגור נכסים, לתת למייק בודנהולצר לבנות קבוצה בצלמו ודמותו ולהתקיף ברגע הנכון סטייל יוסטון, או לשנורר כל מיני שחקנים חופשיים סבירים ולבנות חמישייה סבירה, ותו לא.
כמובן שהם בחרו באופציה השנייה. פול מילסאפ אמנם הגיע בחוזה מעולה (שנתיים תמורת 19 מיליון), אבל הוא גם מונע את ההתמקמות של אל הורפורד בעמדת הפאוור פורוורד היותר טבעית עבורו. שאר הצעדים בקיץ השאירו את ההוקס רלוונטים במזרח, ורוב הסיכויים שהם ימשיכו להיות קבוצה שמגיעה לפלייאוף כל שנה, אבל לא מנצחת בו.
בקטן: קייל קורבר הוחתם מחדש בחוזה מוגזם עבור מישהו שרק קולע שלשות, וכדי לשים חותם על הקיץ הבינוני שלהם, ההוקס השוו את ההצעה של מילווקי לג’ף טיג. מבחינת הדראפט, הם הצליחו לפגוע עם דניס שרודר, שנראה מצוין בליגת הקיץ, והם לא פגעו לעצמם בגמישות לגמרי עם ההחתמות בקיץ הזה, אבל קשה להגיד שהקבוצה הנוכחית של ההוקס תהיה טובה יותר מהקודמת.
אובר-פייד למישהו שרק קולע. קייל קורבר
מקום 19 – פילדלפיה 76
באו: נרלנס נואל (דרך ניו אורלינס בערב הדראפט), מייקל קרטר וויליאמס (בדראפט), רויס ווייט (ממרכז לנפגעי חרדה ביוסטון), סם הינקי (ג’נרל מנג’ר, מהמרתפים של דריל מורי), ג’יימס אנדרסן, טים אלברכט (שחקנים חופשיים, מיוסטון)
הלכו: ג’רו הולידיי (לפליקנס), דורל רייט (לפורטלנד), אנדרו ביינום (הוא היה שייך להם בכלל?), ניק יאנג (ללייקרס), דאג קולינס (מאמן, סיים את עבודתו)
הוחתמו מחדש: קוואמי בראון (מימש אופציית שחקן)
בגדול: פילדלפיה הייתה הקבוצה הכי מעניינת לרבע שעה בערב הדראפט, כשביצעה טרייד מוצלח ששלח את ג’רו הולידיי לניו אורלינס תמורת נרלנס נואל ובחירת דראפט עתידית, אבל מהרגע הזה סם הינקי שמר על שקט תעשייתי בעיר האחווה, ואפשר להגיד בבטחה שהשקט הזה ישמר ככל הנראה עד הדראפט הבא, שזה כל מה שמעניין את הג’נרל מנג’ר החדש של פילדלפיה כרגע.
קשה מאוד למדוד את הקיץ של פילדלפיה באותם כלים שבהם מדדנו את הקיץ של דאלאס או גולדן סטייט, מכיוון שהקיץ הזה הוא רק קרש קפיצה עבור הסיקסרס, ולכן הבטן של הדירוג מוקדשת לקבוצות שהכריזו קבל עם ועדה שהם הולכות בכל הכוח על הדראפט הבא. אי אפשר להגיד על הסיקסרס שהם הפכו להיות גרועים יותר מהשנה שעברה, כי עכשיו יש להם תקווה לעתיד טוב יותר, בניגוד לתקופה שאנדרו ביינום היה רשום בסגל, אולם אי אפשר באמת לתת להם יותר מאמצע טבלה ומטה, כי על תקוות ופנטזיות לא מקבלים נקודות.
בקטן: לסיקסרס עדיין אין מאמן, וזה בהחלט משהו שפוגע בהם כרגע בדירוג. לקבוצה עם בסיס צעיר שכולל את איוון טרנר, ת’דאוס יאנג, מייקל קרטר-וויליאמס ונואל יש צורך במאמן עם חזון שידע לפתח את השחקנים הללו לאיזשהו משהו שמזכיר קבוצה. בנוסף, אותו מאמן מקבל את התענוג במפוקפק שבהתמודדות עם רויס ווייט, הפרנואיד מיוסטון שהגיע על תקן הנדוניה של דריל מורי לסם הינקי.
יום אחד אולי עוד תהיה אבן היסוד של הפרצ’ייז, רק לא העונה. נואל
מקום 18 – בוסטון סלטיקס
באו: קלי אוליניק, ויטור פבראני (בדראפט), כריס האמפריס, ג’ראלד וואלאס, קית’ בוגאנס, מרשון ברוקס (מהנטס), בראד סטיבנס (מאמן, ממכללת באטלר)
הלכו: קווין גארנט, פול פירס, ג’ייסון טרי, די.ג’יי ווייט (לנטס), טרנס וויליאמס (נחתך), דוק ריברס (לקליפרס)
הוחתמו מחדש: אף אחד.
מתנדנדים: כריס ווילקוקס.
בגדול: איזה קיץ עבר על הסלטיקס. דני איינג’ הצליח לגנוב את ההצגה בערב הדראפט עם הטרייד הגדול ששלח את קיי.ג’י, פול פירס וג’ייסון טרי לנטס תמורת השומנים העודפים של הנטס, וזה בעצם היה המהלך שסימל את הקיץ של בוסטון. זמן לא רב לאחר מכן גם דוק ריברס ברח ל-LA, וכך אחרי שש עונות בצמרת המזרח, הסלטיקס הולכים לבנייה מחדש שתהיה קצת כואבת, אבל עם קצת מזל, אולי תהיה זריזה יותר מהבניות הקודמות.
המצב של הסלטיקס הוא קצת יותר טוב משל פילדלפיה כי נראה שאצלם עניין החזון מגובש לגמרי עם ההגעה של המאמן המוערך בראד סטיבנס לשש עונות. בנוסף, יש להם את ראג’ון רונדו, שיכול להיות הבילדינג-בלוק של הבנייה מחדש שלהם או, אם איינג’ ירצה, להפוך לטרייד צ’יפ שיעניק לסלטיקס עוד כמה נכסים שיעזרו לה לקדם את הבנייה מחדש. ואם אפשר על הדרך להיפטר מהחוזה של ג’ראלד וואלאס, מה טוב.
בקטן: אם אתה לא אוהד שרוף של הסלטיקס, ובעצם גם אתה כן, לא מומלץ להתקרב למשחקים של בוסטון העונה. נקודות האור היחידות צפויות להיות ג’ף גרין ומרשון ברוקס, וגם הן נקודות אור חלשות במיוחד. אפשר גם לדבר על קלי אוליניק, שנראה לא רע בכלל בליגת הקיץ, אבל זה כבר באמת לחפש בפינצטה סיבות לאופטימיות.
מה יהיה? דני איינג’
מקום 17 – יוטה ג’אז
באו: טריי ברק (דרך מינסוטה בדראפט), רודי גובר (דרך דנבר בדראפט), אנדריס בידרינס, ריצ’רד ג’פרסון, ברנדון ראש (מגולדן סטייט), ג’ון לוקאס (שחקן חופשי, מטורונטו), איאן קלארק (שחקן חופשי)
הלכו: אל ג’פרסון (לבובקאטס) פול מילסאפ, דאמאר קרול (להוקס), רנדי פוי (לנאגטס), ארל ווטסון (לפורטלנד)
הוחתמו מחדש: אף אחד.
מתנדנדים: מו וויליאמס, ג’מאל טינסלי, ראג’ה בל.
בגדול: יוטה היא המועמדת לטנקינג הכי טובה שיש כרגע בליגה. יש לה בסיס צעיר ומוכשר (דרק פייבורס, אנס קנטר, גורדון היוורד וטריי ברק) וזהו, פחות או יותר. המהלך של הקיץ מבחינת הג’אז היה ספיגת החוזים של בידרינס, ג’פרסון וראש מגולדן סטייט, מה שאפשר לווריורס להנחית את אנדרה איגודלה. לג’אז, לעומת זאת, המהלך הזה נתן תקרת שכר פנויה לגמרי בקיץ הבא, כך שלא רק שהיא שמה את עצמה חזק במירוץ ללוטרי, היא גם תהיה חזק בתמונת השחקנים החופשיים בשנה הבאה.
הרבה זמן תהינו מה לעזאזל מתכנן דניס לינדזי, הג’נרל מנג’ר של יוטה. הביקורות גברו אחרי שלפני הטרייד דד-ליין אשתקד הוא קפא ולא ביצע שום מהלך כאשר גם אל ג’פרסון וגם פול מילסאפ היו על המדף. אך ככל שהזמן עובר, לינדזי מתחיל לחשוף את הקלפים שלו לאט לאט, וכרגע הוא נראה בדרך האיטית אך הבטוחה לפול האוס משובח.
בקטן: הג’אז יתנו את הקרדיט העונה לשחקנים הצעירים שלהם, וינסו לבדוק גם מה שווה רודי גובר, הסנטר הצרפתי שהגיע בערב הדראפט מדנבר. כלומר, אלא אם כן תקף אותך חשק עז לראות מורמוני, אין מה לחפש במשחקים של יוטה העונה.
יש לו הזדמנות לעונת פריצה. דרק פייבורס
מקום 16 – סן אנטוניו ספרס
באו: מרקו בלינלי (מהבולס), ג’ף פנדגרף (מהפייסרס)
הלכו: אף אחד.
הוחתמו מחדש: טיאגו ספליטר (45 מיליון ל-5 עונות), מאנו ג’ינובילי (14 מיליון לשנתיים)
מתנדנדים: דחוואן בלייר, טרייסי מקגריידי, גארי ניל.
בגדול: הנה זה בא, עוד קיץ שקט של סן אנטוניו. שוב פעם חשבנו שאולי הפעם הם יפתיעו. אולי הפעם הם יעשו משהו אחר, אבל הספרס החליטו לתת לקבוצה הנוכחית לרוץ לפחות עוד עונה כדי לתת להם עוד הזדמנות לקחת את מה שהם היו צריכים לקחת בגיים 6 לפני חודש. השיפוצים הקטנים מסביב לסגל פחות חשובים מהמהות, והמהות היא שפארקר-דאנקן-ג’ינובילי הולכים להיות איתנו כנראה עוד שנתיים, אז כדאי שנתרגל לעניין הזה.
האמירה הזו היא לגיטימית, והספרס בהחלט ימשיכו להיות כח אדיר במערב ואולי אפילו יצליחו להגיע שוב לפיינלס, אבל דווקא מכיוון שהייתה להם את האופציה לעשות שינוי כלשהו בבסיס הקבוצה שהיה יכול לתת לה דם חדש, הספרס איבדו נקודות. הדם החדש הזה הוא משהו שכל קבוצה שרצה כמה שנים צריכה. בגלגול הקודם של הספרס זה הגיע בדמות רוברט הורי. אני מאוד אוהב את מרקו בלינלי, אבל הוא פשוט לא באותה רמה.
בקטן: המהלך הגדול ביותר של הספרס בקיץ היה ההחתמה מחדש של טיאגו ספליטר ומאנו ג’ינובילי בחוזים לא קטנים. ספליטר הוכיח את הערך שלו במהלך כל הפלייאוף (למעט הפיינלס) כך שאפשר להגיד שהוא די הרוויח את לחמו, אבל ג’ינובילי קיבל חוזה מפנק ביחס לתפקיד אותו הוא יידרש למלא בשנתיים הקרובות. הערך של ג’ינובילי ירד בהתמדה בשנים האחרונות, ובפיינלס ראינו אותו מתקשה מאוד מול ההיט (כשרק בגיים 5 הוא נותן הצגה ג’ינובילית של פעם), כך ש-14 מליון לשנתיים נראה קצת מוגזם, במיוחד עבור מישהו שכבר יותר קרוב ל-40 מ-30.
הספרס יכלו לעשות יותר. ספליטר ומאנו
מקום 15 – ממפיס גריזליז
באו: דייב ג’ורגר (קודם לעמדת המאמן הראשי), קוסטה קופוס (בטרייד מדנבר), ג’וש אקוניון (שחקן חופשי)
הלכו: ליונל הולינס (ללשכת האבטלה), דרל ארתור (לדנבר)
הוחתמו מחדש: טוני אלן (20 מיליון ל-4 עונות), ג’ון לוייר (3 מיליון ל-3 עונות), ג’ארד בייליס (מימש אופציית שחקן)
מתנדנדים: אוסטין דיי.
בגדול: אם זה לא שבור, אל תתקן. זו הייתה הגישה של הגריזליז בעונה שעברה, וזו הגישה גם העונה. הבעיה היחידה היא שבאמצע העונה שעברה ההנהלה החדשה של הדובים החליטה שזה כן שבור, והחליטה לתקן. זה הספיק לגמר המערב, אלא ששם היה נדמה שמשהו כן שבור. זאק רנדולף נראה מעבר לשיא, ומארק גאסול נתקל בתקרה שלו, והמאני טיים חשף שוב ושוב את אוזלת היד של ממפיס נטולת הגו-טו-גאי.
השינוי הגדול בקיץ הגיע דווקא בעמדת המאמן, כשליונל הולינס הועזב אחרי שחוזהו לא חודש ודייב ג’ורגר, עוזר המאמן, קודם שלב אחד למעלה. הגריזליז ימשיכו להיות קבוצת הגנה מטורפת, וימשיכו להיות כח חזק בצמרת המערב, אבל עם כל הכבוד להחתמה מחדש של טוני אלן וההגעה של קוסטה קופוס, כשכולם מתקדמים ואתה נשאר באותו מקום, אתה בעצם הולך אחורה.
בקטן: קופוס ייתן לחמישייה השנייה של ממפיס מימד אחר שלא היה לה עם דארל ארתור, וג’ארד בייליס נשאר כדי לשמור על המימד שהוא סיפק בעונה שעברה. השאלה הגדולה היא אם ממפיס תצליח להנחית איזשהו קלעי (מייק מילר הוא השם החם) כדי לתת להם איזשהו סיכוי לשחזר ואולי אף להתעלות ההישג מהעונה שעברה, כשברקע צלילי הדעיכה של זי-בו מתחילים להישמע ואלו של טיישון פרינס כבר נשמעים ממרחקים.
דייב ג’ורג’ר, המאמן החדש של ממפיס, נכנס לנעליים גדולות
מקום 14 – שארלוט בובקאטס
באו: אל ג’פרסון (41 מיליון ל-3 עונות), קודי זלר (בחירה 4 בדראפט), סטיב קליפורד (מאמן, מהלייקרס)
הלכו: טיירוס טומאס (אמנסטי), רג’י וויליאמס (ליוסטון), ביירון מולינס (לקליפרס)
הוחתמו מחדש: ג’וש מקרוברטס (6 מיליון לשנתיים),
מתנדנדים: ג’ראלד הנדרסון
בגדול: הללויה. שארלוט הצליחה סוף סוף, אחרי קרוב ל-10 שנים כקבוצה מקצוענית, להנחית שחקן חופשי בעל שיעור קומה בדמות אל ג’פרסון. הנטייה הראשונית היא לזלזל בהחתמה הזו, מכיוון שג’פרסון הוא חור הגנתי והוא רחוק מלהיות פרנצ’ייז פלייר שהוא עוגן דוגמת למרקוס אולדריג’ או קווין לאב, לדוגמא, אבל חייבים לזכור את נקודת הפתיחה של הבובקאטס. הם היו הבדיחה של הליגה, המקום בו שחקני כדורסל מגיעים למות, הקבוצה הזו שמסתכלים עליה ואומרים “טוב, יכול להיות יותר גרוע”. המהלך הזה אמנם לא שינה את כל זה לגמרי, אבל הוא התחלה.
אמנם הבובקאטס הצליחו טיפה לשנות את הסטיגמה שנתפסה עליהם בהחתמה של ביג אל, אבל הם כשלו בכך שהם לא ניצלו את המומנטום כדי להמשיך ולהשתפר. סטיב קליפורד, המאמן שהגיע מקבוצה כושלת אחרת במערב, ינסה לחבר את הכשרון הגולמי שיש בשארלוט לקבוצת כדורסל, אבל כרגע, הם עדיין רחוקים שנות אור מלהיות רלוונטיים בקרבות על הפלייאוף. אלא אם כן קמבה ווקר ייתן עונה אגדית.
בקטן: הבחירה בקודי זלר במקום הרביעי לפני בן מקלמור ונרלנס נואל גרמה לכמה אנשים להרים גבה, אבל הוא כבר התחיל לענות להם בליגת הקיץ כשנבחר לחמישיית הטורניר. לעומת זאת, הגבה שהורמה כשג’וש מקרוברטס הוחתם מחדש לפני שג’ראלד הנדרסון הוחתם נשארה למעלה. ההחתמה מחדש של הנדרסון יכלה להיות אחד מהדברים שההגעה של ג’פרסון הייתה אמורה להחליק בקלות, במקום זה שארלוט התמהמה, לא ביצעה מהלכים נוספים בקיץ, וכך נותרה באמצע הטבלה.
שחקן גדול קבוצה קטנה? קמבה ווקר
מקום 13 – אורלנדו מג’יק
באו: ויקטור אולדיפו (בחירה 2 בדראפט), ג’ייסון מקסייל (שחקן חופשי, מדטרויט)
הלכו: דקוואן ג’ונס (נופה),
הוחתמו מחדש: אף אחד.
מתנדנדים: בנו אודריך, הידו טורקוגלו.
בגדול: רוב האניגן מתקדם לאט לאט. בצעדים של צב נכה, אבל עדיין מתקדם. המג’יק עדיין יהיו קבוצה מזעזעת העונה, ויכול מאוד להיות שהמקום האחרון במזרח ירשם בטאבו על שמם, אבל זה לא אומר שהם לא מתקדמים. ויקטור אולדיפו הוא הבחירה הבטוחה של דראפט 2013, וכבר בליגת הקיץ הוא הראה ניצוצות שאומרות שאולי מדובר בשחקן הכי טוב והכי מוכן ל-NBA במחזור הדראפט החלש הזה.
מלבד הדראפט, אורלנדו הייתה שקטה מאוד. הם ממשיכים לחכות שהחוזים הגדולים של אל הרינגטון, הידו טורקוגלו (יכול להיות שהם יעשו ביי-אאוט לשניהם), גלן דייוויס וג’אמיר נלסון יפוגו בסיום העונה, וזו תהיה כנראה נקודת הזמן בה נראה את המג’יק מנסים לחזור לצמרת המזרח, בעזרת בחירת הדראפט הגבוהה שבוודאי תהיה להם העונה, ובעזרת הדולרים הרבים שיתפנו להם תחת תקרת השכר, כשעל הדרך האניגן ימשיך לסרוק אחר טרייד איכותי שייתן לו עוד כמה נכסים בתמורה לארון אפללו.
בקטן: גם תחת זכוכית המגדלת לא התרחשו יותר מדי אירועים בפלורידה בקיץ הזה ששווה לדבר עליהם. ג’ייסון מקסייל הגיע מדטרויט במהלך שכנראה לא מעניין את ג’ייסון מקסייל עצמו, ובעצם, אפשר להגיד שהמג’יק הם קבוצה על המתנה, שמחכה פשוט לקיץ הבא כדי להתחיל לצאת ממרתפי המזרח.
מגיע לקבוצה על המתנה. ויקטור אולדיפו
מקום 12 – ניו אורלינס פליקנס
באו: טייריק אוונס (בטרייד מסקרמנטו), ג’רו הולידיי (בטרייד מפילדלפיה), גרג סטימסמה (שחקן חופשי, ממינסוטה), אנתוני מורו (שחקן חופשי, מדאלאס), ג’ף וייטי (דרך פורטלנד בדראפט)
הלכו: ג’רוויס ואסקז (לקינגס), רובין לופז, טרל האריס (לפורטלנד), לאנס תומאס, רוג’ר מייסון, לו אמונדסון, אקסבייר הנרי (נופו)
הוחתמו מחדש: אל פארוק אמינו (3.7 מליון לעונה אחת)
בגדול: הפליקנס החליטו שלא רק שהם יהיו עם השם הכי חדש בליגה, אלא הם יהיו גם הקבוצה עם החמישייה הכי חדשה בליגה. הם התחילו את הקיץ עם הטרייד שהביא להם את ג’רו הולידיי מפידלפיה בתמורה לנרלנס נואל ובחירת דראפט עתידית, והמשיכו עם אובר-ביד מטורף לטייריק אוונס. משם הקיץ המשיך דרך מגוון של רול-פליירס ושמועות רבות בנוגע לגרג אודן, ובסוף כל הבלאגן והדיווחים, הפליקנס מתייצבים אחרי קיץ שכלל הרבה באזז עם בסיס שכולל את הולידיי, אוונס, אריק גורדון, ריאן אנדרסון ואנתוני דייוויס.
אמנם מדובר בבסיס צעיר ומוכשר, אבל זהו חיבור שעולים ממנו המון סימני שאלה. איך הולידיי ואוונס, שניים שאוהבים מאוד את הכדור, יסתדרו אחד עם השני? איך אריק גורדון ישתלב בכל הפאזל הזה? מי יעלה מהספסל מבין אוונס וגורדון, ואיך הוא יתמודד עם זה? מי יהיה הביג מן לצד אנתוני דיוויס, אחרי שרובין לופז נשלח לפורטלנד? במבט ראשון, הפליקנס היו צריכים להיות מדורגים גבוה יותר. אבל כשמסתכלים לעומק, הסגל שלהם נראה כמו ילד שמשחק ב-NBA לייב ולא צריך להתחשב בגורמים כמו כימיה קבוצתית ושיתוף פעולה כדי להצליח. המציאות היא קצת אחרת, לצערו של דל דמפס.
בקטן: הפליקנס שיפרו את הסגל שלהם ללא שום צל של ספק, הם חיזקו את הספסל עם שחקנים לגיטימיים כמו סטימסמה ומורו, ולקחו פרויקט כמו ג’ף ווייטי, שעוד עלול להתברר כשחקן ההגנתי הטוב ביותר במחזור הדראפט הנוכחי. לעומת זאת, הויתור על לופז היה נמהר מדי, במיוחד כשאין להם תחליף ראוי, וכרגע, למרות שהם צפויים להיות חזק בתחרות על הפלייאוף, הם קבוצה שיש סביבה יותר סיכונים מסיכויים.
אולי שינוי נוף יחזיר אותו להיות טייריק אוונס. אולי לא
מקום 11 – מינסוטה טימברוולבס
באו: קווין מרטין (סיין אנד טרייד, מאוקלהומה), שבאז מוחמד, גורגוי דיינג (דרך יוטה בדראפט), פליפ סונדרס (ג’נרל מנג’ר), קורי ברואר (שחקן חופשי, מדנבר), רוני טוריאף (שחקן חופשי, מהקליפרס)
הלכו: אנדריי קירילנקו (לנטס), לוק רינדאור (לבאקס), גרג סטימסמה (לפליקנס), מלקולם לי (לפיניקס), מייקל ג’לבלה (נופה)
הוחתמו מחדש: צ’ייס באדינגר (16 מיליון ל-3 עונות)
מתנדנדים: ניקולה פקוביץ’.
בגדול: פליפ סונדרס פתח את הקיץ במהלך מצוין בערב הדראפט, בו הוא לקח שניים במחיר אחד, כששלח את טריי ברק ליוטה וקיבל תמורתו את שבאז מוחמד וגורגוי דיינג. אחר כך התחילו להגיע מהלכים שגרמו לנו קצת להרים גבה. קווין מרטין ל-4 עונות? צ’ייס באדינג’ר ב-16 מליון ל-3 עונות אחרי שהיה פצוע רוב העונה? קורי ברואר כדי לתקוע עוד יותר את מוחמד? ורוני טוריאף כדי לתקוע את דיינג?
בסוף הרבה יותר תלוי בו מבמהלכים שביצעו הזאבים בקיץ. קווין לאב
כל המהלכים האלו בוצעו בזמן שניקולה פקוביץ’, אחד משלושת הסנטרים הכי טובים בפרי אייג’נסי הנוכחי, עדיין לא הוחתם מחדש, כך שנדמה שרצון טוב יש במינסוטה, אבל אג’נדה ברורה קצת פחות. עדיין, למרות הפקפוקים הרבים, מינסוטה שיפרה עמדות ביחס לעונה שעברה ואם קווין לאב וריקי רוביו יצליחו לשמור על עצמם בריאים, אולי נראה סוף סוף את הטימברוולבס ממשיכים איתנו גם אחרי אפריל.
בקטן: לוק רינדאור נשלח למילווקי כחלק מהעסקה שהנחיתה את קווין מרטין במינסוטה, ובכך שיחרר את הפקק שהיה בעמדת הרכז בעונה שעברה עם רוביו ובראה. מרטין, מוחמד ובאדינג’ר יהיו אמונים על שיפור הקליעה מבחוץ של קבוצת השלוש הגרועה בליגה בעונה שעברה, ביי פאר (30.5% מהשלוש, כשבמקום ה-29 אורלנדו עם 33%), ובהגנה אפשר לסמוך על לאב וברואר שיעשו את העבודה, אבל איכשהו, מינסוטה פשוט לא נראית כמו מישהי שיכולה לדגדג משהו שהוא מעבר למקומות 7-8, שזה האזור שהיא הייתה מגיעה אליו גם בעונה שעברה אם לאב לא היה גומר את העונה.
תגובות