אזור הדמדומים

ה-NBA היא ליגה דינמית מאוד, שמשתנה במהירות גדולה. מי שחי את הליגה בניינטיז וצופה בה כיום רואה מוצר שונה לגמרי. בדרך כלל אנחנו נוטים לייחס את השינויים לשחקנים ספציפיים, למשל שסטף קרי הוא נושא הדגל של מהפכת השלשות או שסטיב נאש ומייק ד'אנטוני הם המוחות מאחורי מהפכת המשחק המהיר, שנולדה (בערך) אצל פיניקס בעשור הקודם, עם בשורת "7 שניות או פחות". האמירות הללו הן נכונות במידה מסוימת, כי סטף, נאש וד'אנטוני היו שם בזמן הנכון כדי לנצל את הצורה שהמשחק שוחק בה באותה נקודת זמן. עם זאת, אם היינו זורקים אותם לאייטיז, בכלל לא בטוח שהם היו מסוגלים להביא לשינוי דומה.

זה לא אומר שהם לא היו מהפכניים. כל מהפכן נהנה מפירות התקופה וכל מהפכן צריך שהנסיבות יסתדרו לו בשורה כדי שהוא יוכל לבצע את המהפכה שלו. גם אברהם לינקולן היה צריך את קרב גטיסברג ונאום גטיסברג כדי שיהיה לו מספיק כוח להעביר את החוק לביטול העבדות. לנסיבות הללו יש השפעה גדולה מאוד על המהפכות שאנחנו מכירים, ולפעמים, לשינויי חוקה איזוטריים שהתקבלו בחדרים אפרוריים במשרדי הליגה יש השפעה גדולה יותר מלסופרסטארים הכי גדולים.

אחד משינויי החוקה הללו התקבל ב-2001, כאשר ועדת התחרותיות של הליגה החליטה לבטל את האיסור על הגנה אזורית ב-NBA. למעשה, עד אותה נקודה הגנה אזורית הייתה אסורה וההגנה היחידה המותרת בליגה הייתה הגנה אישית. רק כאשר לשחקן היה את הכדור ביד, אפשר היה לבצע עליו דאבל-טים, אבל בהרבה מאוד מקרים, זה כבר היה מאוחר מדי.

לכתבה המלאה באתר וואלה ספורט לחצו כאן